Page 91 - Step and repeat document 1

‫תורת חכם 'ג ןמיס ‪ -‬הבשחמב הרות דומלת תוצמ םימייקמ םאה צא‬

‫בברכות דרבנן אמרינן שהרהור לאו כדיבור דמי (מסי' רו ס"ג)‪ .‬אלא שאחר כך יצא לדון בגופם של‬
‫דברים במי שהרהר ברכה בליבו אם צריך לחזור ולברך שוב ולהוציא בשפתיו או שמא אמרינן בזה‬
‫ספק ברכות להקל נגד מרן משום שלדעת הרמב"ם הרהור כדיבור ויצא ידי חובה‪ .‬וכתב שלעניין‬
‫ברכה ראשונה לא יצא במה שהרהר הברכה בליבו וצריך לחזור ולברך בפיו והטעם משום דקיי"ל‬
‫שהרהור לאו כדיבור דמי ואף דקיי"ל סב"ל‪ ,‬מ"מ כיון שיכול להמלך על הברכה שבירך בליבו‬
‫דהיינו שאם בירך בהרהור ורוצה לחזור בו מן הברכה ולא לאכול או לשתות הרשות בידו ואין‬
‫כאן ברכה לבטלה שאיסור ברכה לבטלה הוא רק כשהוציא בפיו ולא בהרהור‪ .‬ומאידך לדעת רוב‬
‫הפוסקים אסור להנות מהעוה"ז בלא ברכה ואם יאכל בלא לברך הרי לדעתם שהרהור לאו כדיבור‪,‬‬
‫הרי הוא נהנה מהעוה"ז בלא ברכה וכאילו מעל‪ ,‬לכן בכה"ג שהברכה הראשונה אינה לבטלה יכול‬
‫לחזור ולברך בשפתיו כדי שלא להנות מהעוה"ז בלא ברכה כדעת רוב הפוסקים ומרן הש"ע‪ .‬ואף‬
‫שלעניין הלכה אמרינן סב"ל אף בברכות הנהנין ואמרינן שלא יברך ויכול לאכול‪ ,‬שאני הכא שכיון‬
‫שאין הברכה הראשונה לבטלה בזה אנו מורים שיחזור ויברך לחוש לאיסור שנהנה מהעוה"ז בלא‬
‫ברכה‪ .‬ומהיות טוב יאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ויחזור ויברך‪ .‬ולעניין ברכה אחרונה‬
‫שכאן כבר לא שייך שנהנה מהעוה"ז בלא ברכה אף על פי כן מי שירצה לחזור ולברך הרשות‬
‫בידו והטעם משום שלרוב הפוסקים ומרן הש"ע לא יצא ידי חובה יכול לסמוך עליהם שהרוצה‬
‫לפסוק כרוב הפוסקים וכדעת מרן הש"ע אף בסב"ל יש לו על מה שיסמוך‪ .‬ולעניין ברכת המצוות‬
‫כתב שיש לדמותה לברכת הנהנין ויחזור ויברך והטעם משום שיש אומרים שעדיף להיכנס לסב"ל‬
‫מאשר להיכנס לספק לקיים את המצוה בלא ברכה אומנם טוב שיאמר לפני כן בשכמל"ו‪ .‬וע"ע בזה‬

‫בהלכה ברורה באוצרות יוסף (ח"א סי' יז)‪.‬‬

‫ועיין בספר כף החיים למהרי"ח סופר זצ"ל שכתב לחדש כן אף בדין שומע כעונה‪ ,‬שדן (סי' קסז‬
‫אות נח) במי שנתכוון לצאת ידי חובת ברכת המוציא מחברו אלא שדיבר לפני שטעם לאחר שטעם‬
‫הבוצע‪ ,‬שנחלקו בזה מרן הש"ע והרמ"א אם יצא ידי חובה ויכול לאכול על סמך ברכת הבוצע‬
‫שלדעת מרן הש"ע צריך לחזור ולברך משום ששומע כעונה והרי הפסיק בין הברכה לטעימה שהדין‬
‫הוא שצריך לחזור ולברך ודעת הרמ"א שאין צריך לחזור ולברך‪ ,‬שמכיון שבא מכח המברך והמברך‬
‫טעם‪ ,‬יצא ידי חובה ואין צריך לחזור ולברך‪ .‬ופסקו חלק מן האחרונים כדעת הרמ"א שלא יחזור‬
‫לברך משום סב"ל וכתב הרב כה"ח דבכה"ג שלא בירכו בפיהם אלא שמעו הברכה מהבוצע וכיונו‬
‫לצאת לא חישינן כל כך לסב"ל ואזלינן בתר רוב הפוסקים לברך‪ .‬ע"ש‪ .‬הא להדיא שאפילו אם‬
‫כיון מדין שומע כעונה יכול לחזור ולברך כיון שלא הזכיר בפיו ממש אין זה כמברך ממש שנושא‬
‫שם ה' וכן הדין בהרהר גרידא‪ .‬אומנם בשו"ת יביע אומר (ח"ח או"ח סי' כד) הביא דברי כה"ח אלא‬
‫שחלק עליהם מטעם אחר והוא שמכיון שענה אמן הרי הוא כמברך עצמו‪ .‬ומשמע שאם לא ענה אמן‬
‫גם הוא מודה דלא חיישינן לספק ברכות ולכן כתב שמי שנתכוין לצאת ידי חובה ולא ענה אמן‬
‫ונמלך ולא רוצה לאכול הרשות בידו ואין כאן ברכה לבטלה ויתרה מזו כתב שאף אם רוצה לברך‬
‫בעצמו רשאי לעשות כן‪ .‬ע"ש‪ .‬ולא זכיתי להבין דברי קודשו במה שכתב שאם רוצה רשאי לחזור‬
‫ולברך בעצמו‪ ,‬דבשלמא אם רוצה לחזור בו ולא לאכול שפיר דמי דאין כאן ברכה לבטלה משום‬
‫שלא הוציא שם ה' בשפתיו‪ ,‬אבל לחזור ולברך שנית לכאורה אינו מובן דהוי ברכה שאינה צריכה‬
‫שהרי על פי הדין יצא ידי חובה אפילו לא ענה אמן כמבואר בש"ע (סי' ריג ס"ב) אם כן מדוע יחזור‬
‫ויברך כשאינו צריך והרי זו ברכה שאינה צריכה? ובחפשי מצאתי שכבר הקשה כן בספר ברכת ה'‬
‫(ח"א פ"ד ה"ה) שהביא דברי מרן הגר"ע יוסף זצ"ל והקשה כן על דבריו דהוי ברכה שאינה צריכה‪.‬‬
‫ע"ש‪ .‬וליישב דברי מרן זצ"ל נראה שמכיון שהרשות בידו להימלך ולא הוי ברכתו הראשונה לבטלה‬