Page 94 - Step and repeat document 1
P. 94
'ג ןמיס -הבשחמב הרות דומלת תוצמ םימייקמ םאה תורת חכם צד
שמתו (ברכות כ' :ד"ה ורב) דהלכה כרב חסדא דהרהור לאו כדיבור דמי וכן לעניין בעל
קרי מותר להרהר בקריאת שמע .עכ"ל .וכן פסק בש"ע (שם סע' ד) וז"ל :המהרהר
בדברי תורה אינו צריך לברך .עכ"ל .ומלשונו בב"י שכתב דהרהור לאו כדיבור
דמי "לעניין ברכה" ולא כתב לעניין תלמוד תורה ,משמע שבמחשבה והרהור שפיר
מקיימים מצות תלמוד תורה ,שאין במצות תלמוד תורה דין דיבור כבק"ש ושאר
ברכות אלא לימוד וקניית דעת ,וזה עושה אף במחשבה והרהור ,אלא שלעניין
ברכה לא תקנו לברך על מחשבה והוא כדברי הראשונים הנזכרים לעיל6.
מדוע אין מברכין על לימוד תורה שבמחשבה
ה .אלא דהיא גופא קשיא ,שאם תלמוד תורה שונה מקריאת שמע ותפילה שמקיים
המצוה אף במחשבה ובהרהור מדוע לא תיקנו לו ברכה ,שהרי מ"מ מקיים מצוה
ומדוע לא יברך עליה .וצ"ב .ובחפשי מצאתי שכבר הקשה כן הגר"א בביאור הגר"א
על הש"ע (סי' מז סק"ב) וז"ל :אבל כל זה צ"ע דכאן מברך על המצוה וכי ליכא מצוה
בהרהור והלא נאמר והגית בו וכו' ר"ל בלב כמ"ש והגיון לבי וכו' .עכ"ל .הא
להדיא שהגר"א לומד שיש מצוה במחשבה והרהור בדברי תורה וכמו שכתבנו
לדייק בדברי האגור ומרן הב"י אלא שמקשה שא"כ מדוע לא תקנו ברכה על זה.
ומצאתי בספר חיי אדם (כלל ט' הלכה י' נשמת אדם אות ד') שהביא דברי הגר"א וכתב
לתרץ בג' אופנים .וז"ל :הקשה הגר"א כיון שהיא ברכת המצוה ובכלל
המצוה גם כן הרהור כמו שכתוב והגית בו יומם וכו' ,מלשון הגיון לבי? ונ"ל דכיון
דברכות התורה נפקא לן מקרא דכי שם ה' "אקרא" ,וקריאה היינו דיבור ,ולכן גם
החכמים לא תקנו ברכה על ההרהור לפי שאינו ניכר ,ונוסח הברכה יוכיח
שמברכים לעסוק בדברי תורה או על דברי תורה .וגם אפשר מה שכתוב והגית
וכו' ,היינו בשעה שאינו יכול לדבר ,וכמו שכתוב יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי,
ודרשו חז"ל אם אי אפשר להוציא בפה ,אז והגיון לבי והכא נמי נ"ל מש"כ לא
ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית וכו' היינו כשיכול ,אזי "לא ימושו מפיך",
.6וע"ע בב"י (או"ח סי' תקנד אות ג') שהביא דברי האגור (סי' תתמז) משם המהרי"ל (שו"ת סי' רא) שאסור
ללמוד בט' באב על ידי הרהור משום שגם ההרהור בדברי תורה מביא לידי שמחה .ומתוך עיון
בתשובת המהרי"ל יש להבין שדעתו שאף בהרהור מקיימים מצות תלמוד תורה ,שבתוך דבריו כתב
ועיקר השמחה בתלמוד תורה הוא מן ההרהור דאם יקרא אדם כל היום ולא יבין מה שמחה היה לו
אלא אם כן יבין ,אם כן "כי מהרהר בלא גירסא מאי שנא" וכו' .מה מועיל לו הקריאה עד שיעיין
הא לא דמיא אלא להא דאסור לת"ח לעמוד במקום טינופת וכו' אבל בט' באב ואבלות אין לחלק
בלימוד בין דיבור להרהור וכו' .ע"ש.
