Page 99 - Step and repeat document 1
P. 99

‫תורת חכם 'ג ןמיס ‪ -‬הבשחמב הרות דומלת תוצמ םימייקמ םאה צט‬

‫זצ"ל שהעיקר שמקיימים מצות תלמוד תורה אף במחשבה ושכן ראינו להרבה‬
                                                      ‫גדולים שהיו לומדים במחשבה‪.‬‬

‫ב‪ .‬המעלה הטובה ביותר היא ללמוד תורה בקול רם שעל ידי כך זוכרה טוב יותר‪,‬‬
                          ‫אלא אם כן נוח לו יותר ללמוד במחשבה וע"ע להלן‪.‬‬

‫ג‪ .‬לכל הדעות אין להרהר בדברי תורה בבית הכיסא ובבית המרחץ ובמקומות‬
                                                                        ‫המטונפים‪.‬‬

‫ד‪ .‬לכל הדעות המהרהר בדברי תורה אין צריך לברך ברכות התורה‪ .‬ולדעת הגר"א‬
                            ‫ראוי שלא להרהר בדברי תורה קודם ברכות התורה‪.‬‬

                                    ‫ה‪ .‬לדעת רוב הפוסקים הרהור לאו כדיבור דמי‪.‬‬

‫ו‪ .‬הקורא קריאת שמע לכתחילה יש לו להשמיע לאוזניו ובדיעבד אף אם לא‬
‫השמיע לאוזניו יצא ידי חובה ובלבד שיוציא בשפתיו‪ .‬והוא הדין בברכת המזון‬
‫ושאר ברכות‪ .‬ודעת הרמב"ם והסמ"ג שבברכת המזון ושאר ברכות אם ברך בליבו‬

        ‫יצא ומרן הש"ע פסק כדעת רוב הפוסקים שלא יוצאים ידי חובה בהרהור‪.‬‬

‫ז‪ .‬ואף על פי כן כתבו האחרונים שמי שהסתפק אם ברך ברכה דרבנן או לא‪,‬‬
‫יהרהר הברכה בלבו ויצא בזה ידי חובה לפחות לדעת הרמב"ם והסמ"ג ואין בזה‬

       ‫משום ברכה לבטלה משום שאיסור ברכה לבטלה הוא דוקא כשמברך בפיו‪.‬‬

‫ח‪ .‬יש אומרים שמי שכבר הרהר ברכה דרבנן בלבו לא יחזור ויברך שהרי יצא‬
‫כבר ידי חובה לדעת הרמב"ם והסמ"ג וספק ברכות להקל‪ .‬ויש חולקים שמכיון‬
‫שלא הזכיר בפיו ממש את הברכה יחזור ויברך שוב בפיו כדעת רוב הפוסקים ומרן‬
‫הש"ע האומרים שהרהור לא כדיבור דמי ושאסור להנות מהעוה"ז בלא ברכה‪ ,‬וזהו‬
‫בברכה ראשונה והוא הדין בברכת המצוות שעדיף להיכנס לספק ברכות מאשר‬
‫לקיים מצוה בלא ברכה‪ .‬אומנם בברכה אחרונה לא יחזור לברך‪ ,‬והרוצה לחזור‬
‫ולברך גם בברכה אחרונה יש לו על מה שיסמוך משום שכן הדין לדעת רוב‬

                                                                ‫הפוסקים ומרן הש"ע‪.‬‬

‫ט‪ .‬יש אומרים שמי שנתכוון לצאת ידי חובה בברכת חבירו כגון בברכות הנהנין‬
‫או בברכות המצות ונמלך ואינו רוצה לאכול או לקיים המצוה כעת הרשות‬
‫בידו ולא אומרים דהוי ברכה לבטלה‪ ,‬במה דברים אמורים כשלא ענה אמן‪ ,‬אבל‬

           ‫אם ענה אמן הרי זה כמי שברך בעצמו שחייב לאכול או לקיים המצוה‪.‬‬
   94   95   96   97   98   99   100   101   102   103   104