Page 96 - Step and repeat document 1
P. 96
'ג ןמיס -הבשחמב הרות דומלת תוצמ םימייקמ םאה תורת חכם צו
3
ולכן כל שלומד בהרהור לבד ואפשר לו להוציא בשפתיו ואינו מוציא אינו יוצא
חובת מצות ולמדתם אותם .וכתב על דבריו שחידוש גדול הוא וצ"ע .ושם בהערה
כתב שפשוט הוא שהמתעמק בעיונו בדבר הלכה ,ואפילו כל היום מקיים בזה
מצות תלמוד תורה ,אף שאינו אלא מהרהר ,שהבנת התורה היא עיקר הלימוד
עכת"ד .וכן שמעתי מהג"ר יהודה שפירא (שליט"א) זצ"ל.
אף להפני יהושע והחיי אדם אסור להרהר
בדברי תורה במקומות המטונפים
ו .ויש להקשות לכאורה על דברי הפני יהושע לעיל (אות ג') והחיי אדם לעיל (אות
ה') מדברי הגמרא שבת (דף קנ ):בשם רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שאסור
להרהר בדברי תורה בבית הכיסא ובבית המרחץ ובמבואות המטונפים ומוכח
לכאורה ממהלך הגמרא דאף דאין הרהור כדיבור לדעת רבי יוחנן מ"מ איסור
הרהור במבואות המטונפים אינו תלוי בדיבור שלא נאמר בו דיבור אלא רק והיה
מחניך קדוש ולכן נאסר .וקשה שאם אין במחשבת לימוד תורה מצוה מדוע ייאסר
במקומות המטונפים .דבשלמא לדעת הגר"א שהרהור בדברי תורה הוא מצוה אף
שאינו כדיבור שפיר דמי לאסור הרהור במקומות המטונפים שהרי עצם ההרהור
בדברי תורה הוא מצוה אבל לשיטת הפני יהושע והחיי אדם מדוע ייאסר להרהר
שם בדברי תורה.
ובחפשי מצאתי להב"ח הלכות ק"ש (או"ח סי' סב אות ד') שכתב וז"ל :כתב הטור:
וצריך להשמיע לאוזנו מה שמוציא מפיו ,לא השמיע לאוזנו יצא ובלבד
שיוציא בשפתיו ,אבל בהרהור שמהרהר בלבו אינו יוצא דהרהור לאו כדיבור דמי
"לצאת ידי קריאה" .וכתב הב"ח ,בפרק מי שמתו (דף כ' ):פליגי בה רבינא ורב
חסדא וכתבו התוספות (ד"ה ורב) והרא"ש ,דרבנו חננאל פסק כרב חסדא ולא יצא
בקריאת שמע בהרהור עד שיוציא בשפתיו ואע"ג דאמר התם (דף כד ).אמר רב
הונא תלמיד חכם אסור לו לעמוד במקום הטינופת לפי שאי אפשר לו לעמוד בלא
הרהור תורה ואמר רבי יוחנן בכל מקום מותר להרהר בדברי תורה חוץ מבית
המרחץ ומבית הכיסא אלמא דהרהור כדיבור דמי .י"ל הא דאסור לאו משום
דכדיבור דמי דאפילו לאו כדיבור דמי אסור משום דכתיב והיה מחניך קדוש
כדאיתא בשבת (דף קנ ).ומביאו הרא"ש כאן אבל לעניין קריאת שמע דכתיב ודברת
בם הרהור לאו כדיבור דמי וזהו שכתב רבנו לאו כדיבור דמי "לצאת ידי קריאה"
כלומר לעניין זה דווקא לאו כדיבור דמי אבל לדבר אחר לא וכו' .עכ"ל .והעולה
