Page 98 - Step and repeat document 1
P. 98
'ג ןמיס -הבשחמב הרות דומלת תוצמ םימייקמ םאה תורת חכם צח
המשמיע קולו בשעת תלמודו ,תלמודו מתקיים בידו ,אבל הקורא בלחש מהרה
הוא שוכח .עכ"ל .מוכח שאין הלימוד בקול רם חיוב כמו שאין חיוב ללמוד בבית
הכנסת דווקא או בצינעא אלא שהנהגות אלו מועילים לזכירה והצלחה בלימוד.
ואע"פ שכתב הטור שהקורא בלחש מהרה הוא שוכח אין לדייק מכאן שבמחשבה
לבד לא מהני ,דממה שלא כתב בלחש וישמיע לאוזנו ,משמע שלומד בלחש ואינו
משמיע לאוזנו וא"כ אין כבר הבדל בין אם מוציא בשפתיו ואינו משמיע לאוזנו
לבין אם לומד במחשבה שהרי הפני יהושע וש"ע הרב והחיי אדם למדו שההשמעה
לאוזניו מעכבת ואם הוכחנו שא"צ שישמיע דווקא לאוזניו א"כ אין להם ראיה
מגמרא זו וכן אין כבר הבדל בין לימוד שאינו משמיע לאוזנו לבין מחשבה.
ומכל האמור למדנו שיש ארבעה דרכים ללימוד תורה ,א' ,בקול רם ,ב' ,בלחש
ומשמיע לאוזנו ,ג' ,בלחש ואינו משמיע לאוזנו ,ד' ,במחשבה בלבד .ובכולם
מקיים מצות תלמוד תורה ,אומנם הדרך הטובה יותר היא להשמיע קולו בשעת
לימודו ומצאתי שכן פירש המהרש"א בגמרא סנהדרין (דף כו ):אמר עולא מחשבה
מועלת אפילו לדברי תורה וכתב המהרש"א וז"ל :ועי"ל דאפילו לדברי תורה
שעיקרה במחשבת הלב מועלת ולא סגי ליה ללמוד אותה במחשבה בלבד ,אלא
צריך גם למיגרסה בפה כדאמרינן בעלמא דעקימת שפתיו הווה קצת מעשה ,וזה
שאמר מפר מחשבות ערומים ,הלומד תורה במחשבה בעלמא מפר ומשתכחת
ממנו ,ולא תעשינה וגו' שלא תבוא התורה לידי מעשה כי אם בדיבור .עכ"ל .מיהו
מהמשך דברי הגמרא שם ,אמר רבה אם עסוקים לשמה אינה מועלת (המחשבה
לקלקל) ,משמע שאם יש לו מטרה מסוימת ללמוד דווקא במחשבה ולא מתוך
עצלות וכדומה לא תשתכח ממנו תורתו .ע"ש.
בסיכום:
א .מקיימים מצות תלמוד תורה במחשבה ובהרהור הלב .ויש מהאחרונים שחולקים
ומצריכים שישמיע את הלימוד לאוזניו ובלאו הכי לא יצא ידי חובת מצות
ולמדתם אותם .ויש העושים פשרה וכותבים שצריך ליזהר להוציא בשפתיו
ולהשמיע לאוזניו כל מה שלומד בין במקרא בין במשנה ותלמוד אלא אם כן
בשעת עיון להבין דבר מתוך דבר ,וכל מה שלומד בהרהור לבד ואפשר לו להוציא
בשפתיו ואינו מוציא אינו יוצא בלימוד זה ידי חובת מצות ולמדתם אותם .ונראה
שדעת מרן הש"ע כדעה הראשונה .וכן שמעתי מהגאון רבי יהודה שפירא (שליט"א)