Page 102 - Step and repeat document 1

‫'ד ןמיס ‪ -‬הרות ירבדב הנועכ עמוש ןיד תורת חכם‬ ‫קב‬

‫ממש ולכן לא נחשב להפסק בתפילת י"ח‪ ,‬מה שאין כן לדעת התוספות ששומע‬
‫כעונה נחשב כעונה ממש ואם ישתוק וישמע הוי הפסק בתפילת י"ח ולכן לא‬
‫יפסיק‪ .‬ולפ"ז השומע דברי תורה מחבירו לדעת רש"י אינו כעונה ממש ונחשב‬
‫עדיין בגדר מהרהר ולכן לא יברך ברכות התורה‪ ,‬מה שאין כן לדעת ר"ת דהוי‬
‫כעונה ממש ויצטרך לברך ברכות התורה‪ .‬ומכיון שלהלכה קיי"ל כדעת רש"י וכמו‬
‫שכתבו התוספות עצמם שהמנהג כרש"י ושכן פסק להלכה מרן הש"ע (סי' קד) אם‬

‫כן בנידון דידן השומע דברי תורה מחבירו לא יברך ברכות התורה‪ .‬עכ"ד‪.‬‬

‫השומע דברי תורה נחשב כעונה וצריך לברך ברכות התורה‬
‫ב‪ .‬אומנם בשו"ת יביע אומר הנזכר לעיל (ח"ח או"ח סי' כד בהערה שם)‪ ,‬הביא דברי‬
‫החולקים על המהר"ש קלוגר הנ"ל שהעלו להלכה שהשומע דברי תורה מחבירו‬
‫צריך לברך ברכות התורה משום דקיי"ל ששומע כעונה‪ ,‬כן כתב בשו"ת הלק"ט (סי'‬
‫קנט) שאפילו לדעת האגור שאין לברך ברכות התורה על הרהור‪ ,‬דוקא הרהור לבד‬
‫כשאין שומע ומשמיע‪ ,‬מה שאין כן כשיש שומע ומשמיע דינו כעונה וצריך לברך‪.‬‬
‫ועיין בערך השלחן למהר"י טייב (סי' מז ס"ק ה') שכתב שאף לדעת רש"י ששומע‬
‫כעונה אינו כעונה ממש‪ ,‬היינו דוקא לעניין שלא יחשב הפסק בתפילה‪ ,‬אבל‬
‫לעניין לצאת ידי חובה שפיר נחשב כעונה ולכן צריך לברך ברכות התורה‪ .‬והביא‬
‫שם שכ"כ מרן הב"י (סי' כה אות י') וז"ל‪ :‬וכבר כתבתי דלעניין הלכה שותק ושומע‬
‫והוי כעונה לעניין לצאת ידי חובת ענייה‪ ,‬אבל לעניין שיחשב הפסק לא הוי‬
‫כעונה‪ .‬עכ"ל‪ .‬ומרן הגר"ע יוסף זצ"ל שם ביאר בשם ספר משכנות הרועים שלעניין‬
‫לצאת ידי חובה נחשב כמחשבה טובה שהקב"ה מצרפה למעשה ולעניין הפסק‬
‫נחשב כמחשבה רעה שאין הקב"ה מצרפה למעשה‪ .‬והוסיף שם שמעשים בכל יום‬
‫שבני הבית יוצאים ידי חובה בקידוש ליל שבת מבעל הבית למרות שנאמר בפסוק‬
‫"זכור" והכוונה זכור בפה‪ ,‬אפילו הכי יוצאים מדין שומע כעונה‪ ,‬משום שלעניין‬
‫לצאת ידי חובה נחשב כעונה‪ .‬ע"ש‪ .‬וע"ע בזה בארוכה בשו"ת יביע אומר (ח"ד סי' יא‬

‫אות יח והלאה)‪.‬‬

‫ועיין בספר קהילות יעקב להגרי"י קניבסקי זצ"ל ברכות (סי' יב אות ב') שביאר דברי‬
‫רש"י שלעולם שומע כעונה אך לא הוי הפסק בתפילת י"ח‪ ,‬משום שהפסק‬
‫לדיבור נעשה על ידי דיבור ממש וכאן רק שומע ואין זה דיבור ממש לגרום‬
‫להפסק של דיבור‪ .‬ושם כתב לבאר שדין שומע כעונה אין העניין שנחשב השומע‬
‫כמדבר‪ ,‬אלא השומע יוצא בזה שחברו מדבר‪ ,‬כעין עניין שליחות וצריך רק‬