Page 97 - Step and repeat document 1
P. 97
תורת חכם 'ג ןמיס -הבשחמב הרות דומלת תוצמ םימייקמ םאה צז 4
מדבריו שהרהור אינו דבר מופקע מהמציאות ובודאי נחשב כדבר שבקדושה אלא
שבמקרים מסוימים הקפידה התורה על דיבור דווקא ובמקרים מסוימים לא ולכן
בקריאת שמע שהקפידה התורה על דיבור צריך שיוציא בשפתיו ואין להרהור
משקל כדיבור ,אבל במקום הטינופת אף הרהור אסור שכאן שלא נאמר דיבור
אלא והיה מחניך קדוש ,שווה משקל ההרהור כדיבור ונחשב כדיבור ,ועל פי זה
יבוארו אף דברי הפני יהושע והחיי אדם דנהי שכדי לצאת מצות תלמוד תורה
צריך שיוציא מפיו והרהור לאו כדיבור דמי וכדין קריאת שמע ,אפ"ה להרהר
בדברי תורה במקומות המטונפים אסור ששם אין איסור דיבור בדווקא ולכן יש
להרהור משקל ונאסר .וע"ע רש"י בסוגיא שם ובחידושי הגהות שעל הטור (סי' סב
אות ב') בשם מהרלנ"ח שמה שאסר רבי יוחנן הרהור במקומות המטונפים לא משום
שנאמר ולא יראה בך ערות דבר אלא משום דכתיב והיה מחניך קדוש משמע
אפילו בהרהור .עכ"ד.
ולדעת הגר"א אתי שפיר דאף שאין הרהור כדיבור כלל מ"מ לעניין מצות תלמוד
תורה שפיר הוי מצוה ויוצא בו ידי חובת תלמוד תורה ולכן שפיר נאסר
ההרהור בדברי תורה במקומות המטונפים וכן כתב והביא ראיה זו המשנ"ב בביאור
הלכה (סי' מז סע' ג') ודחה דברי האומרים דהגר"א ס"ל שבתורה הרהור כדיבור
שאדרבה מוכח שהרהור לאו כדיבור אלא שהרהור מצוה בפני עצמה .ע"ש
בדברי הגמרא בעירובין שיש ללמוד בקול רם
ז .והנה הפני יהושע לעיל (אות ג') הביא ראיה מדברי הגמרא בעירובין שבדברי
תורה צריך להשמיע לאוזנו דווקא וצריך לישב גמרא זו לשיטת הריטב"א
האגור מרן הב"י השמ"ק והגר"א שכתבו שאף במחשבה מקיימים מצות תלמוד
תורה .ואלו דברי הגמרא בעירובין (דף נג :נד ).וז"ל :ברוריה אשכחתיה לההוא
תלמידא דהווה קא גריס בלחישה ,בטשה ביה ,אמרה ליה ,לא כך כתוב ערוכה בכל
ושמורה ,אם ערוכה ברמ"ח איברים שלך משתמרת ואם לאו אינה משתמרת .תנא
תלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שהיה שונה בלחש ולאחר ג' שנים שכח תלמודו.
ע"כ דברי הגמרא .ויש ליישב שלעולם כדי לקיים מצות תלמוד תורה סגי אף
במחשבה ודברי הגמרא כאן הם רק לעניין זכירת הדברי תורה שהרוצה לזכור
לימודו ילמד בקול רם אבל אין זה מעכב את עצם המצוה .וכן יש להוכיח לכאורה
מדברי הטור (יו"ד רמו סע' כב) שכתב וז"ל :אמרו חכמים ברית כרותה שכל היגע
בתלמודו בבית הכנסת לא במהרה הוא שוכח ,וכל היגע בצינעא מחכים ,וכל
