Page 106 - Step and repeat document 1

‫'ד ןמיס ‪ -‬הרות ירבדב הנועכ עמוש ןיד תורת חכם‬ ‫קו‬

‫בתורה הרי בעצם קריאתו מקיים מצות תלמוד תורה ותקנת קריאת התורה בציבור‬
‫עיקרה משום מצוות תלמוד תורה כמבואר בגמרא בב"ק (דף פב‪ ).‬שהלכו ג' ימים‬
‫במדבר בלא תורה‪ .‬ע"ש‪ .‬ואם כן מדוע לא יוציא את העולה מדין שומע כעונה‬
‫וכדין ברכות הנהנין שרק כשנהנה מברך ואז יכול לברך ולפטור את חבירו ה"ה‬
‫לנ"ד כשקורא הש"צ ומקיים מצות תלמוד תורה יפטור את העולה בקריאתו‪ ,‬ועיין‬
‫בב"י שהביא דברי הזוהר הקדוש שרק אחד קורא בציבור ואם הש"צ קורא לא‬
‫יקרא העולה אלא יכוון לש"צ ויצא מדין שומע כעונה‪ ,‬אלא שאחר כך דחה מטעם‬

‫אחר שיכול הקורא לקרוא בלחש‪ ,‬הא קמן שהראה פנים לסברא זו גופא‪.‬‬

‫ובחפשי ראיתי שכבר עמד בזה המשנה ברורה בביאור הלכה (סימן קמא ס"ב ד"ה‬
‫לבטלה) ושם הביא דברי הט"ז שהקשה דמאי שנא ממגילה שאחד קורא‬
‫ואחד מברך דשומע כעונה ושכן הקשה הפר"ח‪ .‬וכתב לבאר דשאני קריאת המגילה‬
‫מקריאת התורה‪ ,‬דבמגילה מן הדין כל הציבור צריכים לקרות ולברך כל אחד‬
‫ואחד בפני עצמו ולהכי אחד מברך לכולם להוציאם‪ ,‬מה שאין כן הכא דאין‬
‫הציבור רשאין לברך ברכת התורה על שמיעתם אלא הקורא הוא המברך ואם כן‬
‫כשאינו קורא בעצמו אינו אלא כשאר אנשי הציבור ששומעים‪ ,‬אם כן איך רשאי‬
‫לברך‪ ,‬הא גבי שומעים לא תקון רבנן ברכה בקריאת התורה‪ ,‬ולהכי שייך ברכה‬

‫גבי דידה ולא לדידהו וכו' ע"ש‪.‬‬

‫גם בחידושי הגהות שעל הטור הקשה מדוע הוי ברכת העולה לתורה לבטלה הרי‬
‫לכאורה מוציא בברכתו את הש"צ שקורא וז"ל‪ :‬ומי שאינו יודע לקרוא אינו‬
‫ראוי שיקראוהו (שיקרא לו) ש"צ והוי ברכה לבטלה ואע"ג דקיי"ל בגמרא ר"ה (דף כט)‬
‫כל הברכות אע"פ שיצא מוציא‪ ,‬נראה דשאני הכא דלא הוי מצות עשה כשופר‬
‫ולולב ומגילה שהוא חובה על האדם וכיון שכל ישראל ערבים זה בזה אם כן חובת‬
‫חבירו מוטל עליו לכן יכול להוציא‪ ,‬מה שאין כן כאן שאין חובה על האדם כי לא‬
‫תיקן עזרא לקרות בציבור רק למצוה מן המובחר‪ .‬עכ"ל‪ .‬ומכיון שאין חובה לש"צ‬

‫לברך לא שייך שיכון לפוטרו בברכתו‪.‬‬

‫וראיתי למרן הגר"ע יוסף זצ"ל בשו"ת יחוה דעת (ח"ד סי' יא) שביאר בשם השאילת‬
‫יעב"ץ (ח"א סי' ע"ה) שבקריאת התורה הברכה היא דוקא כשקורא בפיו ולא‬
‫כששומע‪ ,‬שהרי לשמוע שומעים כל הציבור ולא מברכים על השמיעה ורק לעולה‬
‫לתורה קבעו ברכה ודוקא כשקורא בפיו‪ .‬ע"ש‪ .‬וע"ע בספר מטה יהודה עייאש (סי'‬
‫מז) שכתב לבאר שמתחילה הייתה התקנה שהעולה יקרא בעצמו אף שאח"כ תקנו‬