Page 60 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 60

‫ר ו ד ף ו נ ר ד ף ‪59‬‬

‫שיצא לו‪ .‬מאז נסיונו הראשון למצוא מקלט בחצר אביש שב דוד והלכה‬
‫בפלישתים‪ ,‬בגון נצחונו עליהם בקעילה )בג‪ ,‬א־ה(‪ ,‬נצחון המונע בל לזות‬
‫שפתיים‪ ,‬כאילו אין דוד נאמן לעמו ואינו לוחם את מלחמותיו‪ .‬זאת ועוד‪:‬‬
‫אפילו כאשר הוא נמלט מפני אדוניו שאול אין הוא מסיר מעצמו אחריות‬
‫להמשיך ולהכות בנורא שבאויבי עמו‪ .‬דוד הנמלט לפלשת מתוך תחושה של‬
‫חוסר ברירה )בז‪,‬א( בונה לו הפעם תדמית ההולמת את הופעתו בראש צבא‪:‬‬
‫לכאורה אין הוא נאמן למלכו‪ ,‬והוא מוכן להעמיד את כשרונותיו הצבאיים‬
‫ואת חייליו לשירות המלך הפלישתי‪ .‬אך מסיום המעשה השני ומן העובדה‬
‫שביושבו בפלשת שיטה בפלישתים — אשר לא הבינו כי אין הוא מכה בבני‬
‫עמו אלא בשבטים הנודדים שבאזור‪ ,‬הגשורי‪ ,‬הגריזי והעמלקי )כז‪,‬ח־יב( —‬
‫ילמד הקורא גם על הסיפור הראשון‪ :‬כשם שכאן לא התכוון דוד לבגוד בעמו‪,‬‬

                                                                            ‫אף בסיפור הראשון כן!‬
‫בבואו בפעם השנייה לפלשת מבקש דוד לרחוק מעיר הממלכה‪ ,‬לשבת ב״אחת‬
‫ערי השדה״)בז‪,‬ה(‪ .‬רצונו זה יתבאר על רקע נסיונו הקודם‪ :‬הוא חפץ להתרחק‬
‫ככל האפשר מעיניהם של שרי פלישתים‪ ,‬אשר סיכלו את שאיפתו למצוא לו‬

                                                                                      ‫מקלט בראשונה‪.‬‬
‫בפרק כא מגיבים תחילה עבדי אכיש על הופעת האורח הלא קרוא‪ :‬״הלוא זה‬
‫דוד מלך הארץ הלוא לזה יענו במחולות‪...‬״ )פס‪ ,‬יב(‪ .‬בסיפור השני המלך‬
‫מבהיר תחילה לעבדיו מי הם העברים שבמחנהו‪ :‬״הלוא זה דוד עבד שאול‬
‫מלך ישראל אשר היה אתי זה ימים או זה שנים ולא מצאתי בו מאומה מיום‬
‫נופלו עד היום הזה‪...‬״)כט‪,‬ג(‪ .‬בין אופן הצגתו של דוד על ידי עבדי המלך לבין‬
‫אופן הצגתו על ידי המלך עצמו נמצא שוני מובהק‪ :‬העבדים מבקשים‪ ,‬כאמור‪,‬‬
‫לעורר את חמת המלך‪ ,‬את יראתו ואת קנאתו כנגד דוד‪ ,‬ולפיכך הם מכנים‬
‫אותו ״מלך הארץ״‪ .‬אכיש‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬החפץ להחזיק בדוד במחנהו‪ ,‬מציגו‬

                       ‫כעבד; ״עבד שאול״ אשר הסב נאמנותו ממלך אחד למשנהו‪.‬‬
‫אם בפרק כא אין אכיש מקבל את טענת עבדיו בדבר הסכנה הנשקפת לו מדוד‪,‬‬
‫והוא מבקש להיפטר ממנו בגלל שגעונו‪ ,‬הרי שבפרק כט אין עבדיו של אכיש‬
‫מקבלים את טענתו של המלך הפלישתי בדבר נאמנותו של דוד‪ ,‬ועונים למלכם‬
‫על פי מה שטען להם; הוא הציג את דוד ב״עבד שאול״‪ ,‬והם מקשים‪ :‬״‪...‬ובמה‬
‫יתרצה זה אל אדוניו הלוא בראשי האנשים ההם״)פס‪ ,‬ד(‪ ,‬ובהקשר זה הם‬
‫שבים ומצטטים את שירת הנשים‪ :‬״היכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו״)פס‪,‬‬
‫ה(‪ .‬בשני הסיפורים מבטא איפוא ציטוט השירה את חוסר אמונם של‬

                                                           ‫הפלישתים בדוד ואת יראתם מפניו‪.‬‬
‫אין לתמוה על כך שפרשת הופעתו של דוד כמשוגע אינה נזקפת לחובתו עם‬
 ‫חזרתו לחצר הפלישתית‪ ,‬אם אנו מקיימים את הפירוש הנבואי לשגעון‪ .‬השגעון‬
   55   56   57   58   59   60   61   62   63   64   65