Page 65 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 65
פרק חמישי 64
מדובר במשיח ה /בשעה שנבל עולב באנשיו אין לדוד כל מעצורים .אדרבא,
הוא מורה לאנשיו לחגור את חרבותיהם ובדעתו להכרית את נבל ואת כל
ביתו :״כה יעשה אלהים לאויבי דוד וכה יוסיף אם אשאיר מכל אשר לו עד
הבוקר משתין בקיר״)פס׳ בב( .הניגוד בין התנהגותו של דוד בפרק התווך לבין
התנהגותו בפרקי המסגרת מעורר אותנו למסקנה ,כי לא בשל אופי מאופק,
רדום משהו ,נמנע דוד מלפגוע בשאול ,אלא רק משום שהוא ״משיח ה׳״ ,ואם
במשיח ה ,מדובר ,יש להשאיר לה ,לבדו את המשפט .דומה כי ברעיון איסור
הפגיעה במשיח ה ,יש כדי להגן על דוד וביתו לעתיד לבוא; ההשקפה בדבר
קדושת משיח ה ,היא מרכיב מרכזי ברציפות השלטון של בית דוד ביהודה
במשך למעלה מארבע מאות שנה ,עד חורבן בית ראשון.
אביגיל מצליחה לשכנע את דוד שלא לפגוע בנבל; לא רק כשמדובר במשיח ה,
יש להשאיר את הדין לאלוהים ,אלא אף כשמדובר באיש מישראל ,אפילו הוא
״איש הבליעל הזה ...כי כשמו כן הוא נבל שמו ונבלה עמו״)כה,כה( .אביגיל
מלמדת את דוד ,כי לא טוב לבוא ״בדמים והושע ידך לך״)פס ,בו( ,ואכן ה,
עושה משפטו בנבל והורג אותו)פס׳ לח( .אביגיל אף רומזת בדבריה לרדיפת
דוד בידי שאול :״ויקום אדם לרדופך ולבקש את נפשך והיתה נפש אדוני צרורה
בצרור החיים את ה׳ אלהיך ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע״)פס׳ כט(.
כאשר ימלוך דוד על ישראל ,אל לו לעלות לכסא כשידיו מגואלות בדם :״והיה
כי יעשה ה׳ לאדוני ככל אשר דיבר את הטובה עליך וציווך לעיד על ישראל
ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול לב לאדוני ולשפוך דם חינם ולהושיע אדוני
לו...״ )פס׳ ל־לא( .מותו המהיר של נבל הוא בבחינת אות ורמז לדוד ,כי
״נבואתה״ של אביגיל אכן תתגשם :הוא ימלט מידי שאול ,אשר ימצא את מותו
מיד ה׳ ולא מידיו שלו ,ויעלה לכס המלוכה על ישראל.
עיצוב היחסים המיוחדים שבין יהונתן בן שאול ובין דוד עשוי אף הוא למנוע
לזות שפתיים בדבר אחריותו של דוד לאובדן בית בישראל.
אהבת יהונתן לדוד ,המצטרפת אל אהבת אביו לדוד )שמ״א טז,בא( ,היא
״אהבה ממבט ראשון״ :״ויהי ככלותו לדבר אל שאול ]לאחר הנצחון על גלית[
ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד ויאהבהו יהונתן כנפשו״)שם יח,א( .ביטוי עמוק
כזה לאהבה מצוי במקרא אך פעם אחת נוספת ,בקשר לאהבת יעקב לבנו יוסף
)בראשית מד,ל(! בהמשך הקטע שבה ומודגשת אהבת יהונתן לדוד ,וזו גוררת
אחריה כריתת ברית :״ויכרות יהונתן ודוד ברית באהבתו אותו כנפשו״)פס׳ ג(,
והאהבה אף מעוררת את יהונתן להעניק לדוד את סממני כוחו וגבורתו:
״ויתפשט יהונתן את המעיל אשר עליו ויתנהו לדוד ומדיו ועד חרבו ועד קשתו
ועד חגורו״)פס׳ ד( ,רמז מקדים לוויתורו של יהונתן על המלוכה ולהכרתו כי
דוד הוא שישב על כס אביו.
