Page 66 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 66

‫א ב ד ן ב י ת ש א ו ל ‪65‬‬

‫כתובים אלה בפרק יה הם מישניים בהקשרם‪ ,‬ועקירתם מותירה טכסט רצוף‬
‫המספר ביחסי שאול ודוד )יז‪,‬נו; יח‪ ,‬פס׳ ב‪,‬ה(‪ .‬דומה כי פסוקי אהבת יהונתן‬
‫נתוספו כבר כאן כדי להכין את הקורא לקראת העימות שבין שאול ובין יהונתן‬
‫בנו על אודות דוד)יט‪,‬א־ז( וכדי לאושש את הרושם‪ ,‬כי הכל אוהבים את דוד‪:‬‬
‫ביהונתן גם כל ישראל )יח‪,‬טז(‪ ,‬מיכל )יח‪ ,‬פס‪ ,‬כ‪,‬כח( וכל עבדי המלך )פס‪ ,‬כב(‪,‬‬
‫ורק שאול עצמו‪ ,‬אשר אהב‪ ,‬כאמור‪ ,‬את דוד בראשונה‪ ,‬שינה את טעמו והפך‬

                                                                              ‫מאוהב לאויב )יח‪,‬כט(‪.‬‬
‫בפרק יט קוראים אנו כיצד שני ילדיו של שאול‪ ,‬יהונתן ומיכל‪ ,‬ממלטים את דוד‬
‫מפני אביהם‪ ,‬וכמאמר המדרש‪ :‬״מיכל בת שאול ויהונתן היו שניהם אוהבים‬
‫לדוד‪ ,‬מיכל ממלטת אותו מן הבית‪ ,‬ויהונתן מן החוץ‪) ,,‬מדרש תהילים נט‪,‬א(‪.‬‬
‫יהונתן‪ ,‬השומע מפי אביו על רצונו להמית את דוד)יט‪,‬א(‪ ,‬מסתיר אותו בשדה‪,‬‬
‫אך עדיין מנסה להשפיע על אביו ומדבר על לבו‪ :‬״אל יחטא המלך בעבדו בדוד‬
‫כי לוא חטא לך וכי מעשיו טוב לך מאוד‪ .‬וישם את נפשו בכפו ויך את‬
‫הפלישתי‪ ...‬ראית ותשמח ולמה תחטא בדם נקי להמית את דוד חינם‪) ,,‬פס‪ ,‬ד‪-‬‬
‫ה(‪ .‬דברי יהונתן משיגים לזמן מה את מטרתם‪ ,‬ושאול אף נשבע ״חי ה‪ ,‬אם‬
‫יומת‪) ,,‬פס‪ ,‬ו(‪ ,‬אך הקורא — המודע לכך כי דווקא בעקבות נצחון דוד על גלית‬
‫נתעוררה קנאת שאול ־־ אינו תולה בשבועה תקוות רבות ואינו נותן אמון‬
‫בדברי המלך‪ ,‬אשר ישוב אמנם קל מהרה לסורו‪ :‬״ותהי רוח ה‪ ,‬רעה אל שאול‬

                                                       ‫ויבקש שאול להכות בדוד‪) ,,...‬פס‪ ,‬ט־י(‪.‬‬
‫דוד ויהונתן ישובו ויפגשו גם בשעת בריחתו של דוד מלפני שאול‪ ,‬אלא שהפעם‬
‫יתחלפו השניים בתפקידים‪ :‬אם בפרק יט היה זה יהונתן שהודיע לרעהו בי‬
‫אביו מבקש להמיתו)פס‪ ,‬ב(‪ ,‬עתה דוד הוא הפותח בשיחה ומתלונן כי לא חטא‬
‫לשאול וזה חפץ להורגו‪ :‬״מה עשיתי מה עווני ומה חטאתי לפני אביך כי מבקש‬
‫את נפשי״)שמ״א כ‪,‬א(‪ .‬יהונתן מעדיף הפעם שלא להבחין בסכנה‪ :‬״חלילה לא‬
‫תמות הנה לא יעשה אבי דבר גדול או דבר קטון ולא יגלה את אזני ומדוע‬
‫יסתיר אבי ממני את הדבר הזה אין זאת״)פס‪ ,‬ב(‪ .‬דומה כי יהונתן מגיב באופן‬
‫זה‪ ,‬מפני שהוא מתקשה להאמין שאביו מתכחש לשבועה אשר נשבע לו ושב‬

                                                                                      ‫לרדוף את רעהו‪.‬‬
‫דוד אינו מניח ליהונתן לשגות באשליות‪ :‬״‪...‬חי ה‪ ,‬וחי נפשך כי כפשע ביני ובין‬
‫המוות״)פס‪ ,‬ג(‪ ,‬ויהונתן מבין כי עליו לשוב ולהעמיד במבחן את כוונותיו של‬
‫אביו כלפי דוד‪ .‬קודם שהשניים שבים ונפרדים רומז יהונתן ביתר בהירות‬
‫לידיעתו כי דוד עתיד למלוך על ישראל‪ ,‬ואף מברך את דוד‪ :‬״ויהי ה‪ ,‬עמך‬
‫כאשר היה עם אבי״)פס‪ ,‬יג(‪ .‬דוד ויהונתן שבים וכורתים ברית‪ ,‬ודוד נשבע שלא‬
‫יפגע ביהונתן ובביתו )פס‪ ,‬יד־טז(‪ .‬שוב ניכר איפוא המאמץ לעורר בנו את‬
‫הרושם‪ ,‬כי שום בר דעת לא יעז בעתיד להאשים את דוד בפגיעה ביהונתן‬
   61   62   63   64   65   66   67   68   69   70   71