Page 67 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 67
פרק חמישי 66
ובזרעו ,שהרי יחסיהם היו מופת לרעות .לפיכך מזכיר המספר את הידוע לנו זה
מכבר :״כי אהבת נפשו אהבו) ,,פס ,יז(.
יהונתן שב לדבר על לב אביו אודות דוד ,אך הפעם משנה המלך את טעמו.
הפעם אין בנו מצליח לשכך את חמתו ,ובפרץ של חירופים וגידופים אומר
המלך המיוסר :״בן נעוות המרדות הלוא ידעתי כי בוחר אתה לבן ישי לבושתך
ולבושת ערוות אמך .כי כל הימים אשר בן ישי חי על האדמה לא תיכון אתה
ומלכותך .ועתה שלח וקח אותו אלי כי בן מות הוא) ,,פס ,ל( .יהונתן השומע
מפי שאול — מה שהוא עצמו יודע מכבר — כי לא יירש את אביו כל עוד דוד
בחיים ,מבקש עם זאת על אודות דוד; הפעם אין סיפק בידו אלא להקשות
קושיה קצרה ,״למה יומת מה עשה״)פס ,לב( ,בטרם יטיל המלך אביו בו את
חניתו)פס ,לג( כדרך שנהג להטילה בדוד.
כאשר נפגשים הרעים לשם פרידה נוספת ,מגלים שניהם את רגשותיהם:
״וישקו איש את רעהו ויבכו איש את רעהו עד דוד הגדיל) ,,פס ,מא( ,ושוב אין
הסופר יכול שלא לציין את חידוש השבועה :״ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום
אשר נשבענו שנינו אנחנו בשם ה ,לאמור ה ,יהיה ביני ובינך ובין זרעי ובין זרעך
עד עולם״)פס ,מב(.
ועוד יכרתו דוד ויהונתן ברית בפגישתם האחרונה)בג,טז־יח( .עתה אומר יהונתן
בגלוי ,ולא על דרך הרמז ,כי דוד הוא שימלוך :״אל תירא כי לא תמצאך יד
שאול אבי ואתה תמלוך על ישראל״)פס ,יז( .הבטחתו־נבואתו זו של יהונתן
אכן תתגשם ,אך לא המשכה :״ואנכי אהיה לך למישנה״ )שם( .יהונתן אינו
יודע כי בהיגזר גורל אביו עזר אף גורלו שלו למיתה בחטא אביו .דווקא
הפרידה הסופית — ואין המשתתפים בה יודעים כי לא יוסיפו עוד להיפגש —
אינה מלווה בגילויים של רגש :״וישב דוד בחורשה ויהונתן הלך לביתו״)פס,
יח( ,ורק עם מות יהונתן לצד אביו יתן דוד ביטוי לאבלו העמוק בקינתו על
המלך ובנו ,ועל כך להלן.
עיצוב יחסי יהונתן ודוד הוכיח איפוא כי יהונתן ,אוהבו של דוד ,לא ניצב
למכשול בין דוד ובין הכתר .יהונתן הוכיח פעמיים ושלוש את נאמנותו לדוד,
את תמיכתו במלכות דוד ,ומכאן שאין דוד צריך לחשוש מפניו ואין לו כל סיבה
לרצות במפלת רעו הטוב ובאובדן זרעו.
המקורות שלהם נזקקנו עד כה מעידים איפוא פה אחד ,כי כאשר ירד הכורת
על בית שאול תהא יד ה ,בדבר ,ולא ידו של דוד .מסכת מיתותיהם של המלך
וביתו נפתחת בסיפור מותו ההירואי של שאול ובניו עמו על הר הגלבוע .שאול
יוצא לקרב האחרון אף ששמע מפי שמואל ,שאותו העלה באוב ,מה צופן לו
ולבניו יום הקרב ,כעונש על חטאו בעמלק :״...ויתן ה ,גם את ישראל עמך ביד
פלישתים ומחר אתה ובניך עמי...״)שמ״א כח,יט( .שאול ־־־ הרואה כי כלתה
