Page 72 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 72
א ב ד ן ב י ת ש א ו ל 71 71
לשם כיבוש הכתר :״היום ישיבו לי בית ישראל את ממלבות אבי) ,,שמ״ב טז,ג(.
דוד ממהר לפסוק — בנוכחות צד אחד בלבד — ומעביר את נחלת מפיבשת
לציבא )פס ,ד( .בשוב דוד לכסאו ירד מפיבשת לקראתו ויטען כי ציבא רימהו,
הציע כי הוא ילך תחתיו לסייע לדוד ,שהרי מפיבשת נכה וטלטולי הדרך קשים
עליו .שוב ממהר דוד לפסוק ,״אתה וציבא תחלקו את השדה) ,,יט,ל( ,ומפיבשת
מקבל עליו את הדין :״גם את הכל יקח אחרי אשר בא אדוני המלך בשלום אל
ביתו״)פס ,לא( .הקורא נבוך לא פחות מן המלך; האם בגד מפיבשת או שמא
שיקר ציבא? דומה בעיני כי ניכרים דברי אמת; מפיבשת בן יהונתן אכן שמח
בלב שלם על שוב דוד אל כס ממלכתו ,ועבדו הוא אשר בגד .חז״ל טענו למידה
של פזיזות בדוד ,והתרעמו על שלא מיצה את הדרכים לרדת עד חקר האמת:
״בשעה שאמר דוד למפיבשת אתה וציבא תחלקו את השדה ,יצאה בת קול
ואמרה לו ,רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה״)בבלי שבת נו ע״ב(.
לכאורה ניתן היה לצפות להמשך חיותו של בית שאול דרך ענף אחר — מיכל
בת שאול ,אך דומה שההשגחה מתערבת ומונעת ממנה זרע .לאחר שמיכל בת
המלך ,בת שאול ,בזה לדוד המפזז ומכרכר לפני אלוהיו בשעת העלאת הארון
לירושלים בחברתם של פשוטי העם)ראה להלן ,פרק אחד־עשר( מסיים המספר
את התמונה בציון עונשה :״ולמיכל בת שאול לא היה לה ילד עד יום מותה״
)ו,בג( .בן לדוד המתייחס גם על בית שאול עלול היה להתחבר אל שרידי אותו
בית ולהשיב את המלוכה אל שבט בנימין .עקרותה של מיכל נועלת גם פתח
זה.
סיפור נוסף על חיסולם של שבעה מצאצאי שאול ,טוענים אפשריים אחרים
לכתר )שמ״ב בא,א־יד( ,מצוי בנספח לספר שמואל ,ובעצם לסיפור חיי דוד
)משמ״ב ב,בג ועד סוף הספר( .נספח זה הוא אוסף של יסודות ספרותיים שונים
ומגוונים ,פרוזאיים ושיריים ,הנוגעים לחיי דוד ,יסודות שלא מצאו את מקומם
ברצף הטבעי של מהלך חיי המלך .רכיבים אלה מצויים בנספח ,בין משום
שנדחו על ידי העורכים כיוון שלא הלמו את תפיסתם ,ובין משום שלא היו
ידועים להם ובאו לעולם לאחר השלמת מעשה העריכה .מי שליקט את יסודות
הנספח הזה וקבע אותו על מקומו קטע את הרצף הטבעי שבין סיפור שלהי
מלכות דוד לבין מעשה מותו של המלך ועליית שלמה בנו על כס אביו במל״א
א־ב.
בצורת של שלוש שנים מעוררת את דוד לדרוש בה ,וזה מטיל את האחריות על
שאול ועל ביתו ״בית הדמים על אשר המית את הגבעונים״)שמ״ב בא,ב( .אם
אבדו שאול וביתו בחטא החמלה שחמל על עמלק )שמ״א טו( — האויב בה״א
הידיעה של ישראל מאז יציאת מצרים )שמות יז,יד; דברים בה,יז־יט( — הרי
שכאן הביא צרה צרורה על הארץ בכך שלא חמל על הגבעונים שעמם כרתו
