Page 75 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 75

‫פרק חמישי‬  ‫‪74‬‬

‫המתפרצים איש מפני אדוניו״)שמ״א כה‪,‬י(‪ ,‬אך הקורא אינו מתרשם לזמן רב‬
‫מדברי נבל‪ ,‬שהרי גם עבדו מעיד עליו ש״הוא בן בליעל מדבר אליו״)פס‪ ,‬יז(‬
‫ואפילו אשתו אומרת לדוד‪ :‬״אל נא ישים אדוני את לבו אל איש הבליעל הזה‬

                             ‫על נבל כי כשמו כן הוא נבל שמו ונבלה עמו״)פס‪ ,‬כה(‪.‬‬
‫לשיטה זו של שחרור לחץ מבוקר דרך שסתום בטחון‪ ,‬של מתן דברי נאצה בפי‬
‫דמות מפוקפקת‪ ,‬אשר דבריה אינם ראויים לאמון‪ ,‬עדים אנו גם בשלב מאוחר‬
‫יותר‪ ,‬כאשר יגיע דוד אל שפל המדרגה‪ ,‬בבריחתו מפני אבשלום בנו‪ .‬כאשר‬
‫כבר נדמה כי יד הבן תהא על העליונה‪ ,‬יוצא לקראתו איש ״ממשפחת בית‬
‫שאול ושמו שמעי בן גרא יוצא יצוא ומקלל‪ .‬ויסקל באבנים את דוד ואת כל‬
‫עבדי המלך דוד וכל העם וכל הגיבורים מימינו ומשמאלו‪ .‬וכה אמר שמעי‬
‫בקללו צא צא איש הדמים ואיש הבליעל‪ .‬השיב עליך ה‪ ,‬כל דמי בית שאול‬
‫אשר מלכת תחתיו ויתן ה‪ ,‬את המלוכה ביד אבשלום בנך והנך ברעתך כי איש‬
‫דמים אתה״)שמ״ב טז‪,‬ה־ח(‪ .‬גם תמונה זו מנוצלת כדי להציג את דוד במלוא‬
‫תפארתו‪ .‬שוב מתנדב אבישי בן צרויה לחסל את שמעי‪ ,‬ואילו דוד הנרתע מפני‬
‫האלימות משיב לו במילים בוטות‪ :‬״מה לי ולכם בני צרויה כה יקלל‪ ...‬הנה בני‬
‫אשר יצא ממעי מבקש את נפשי ואף כי עתה בן הימיני הניחו לו ויקלל כי אמר‬
‫לו ה‪ .,‬אולי יראה ה‪ ,‬בעיני והשיב ה‪ ,‬לי טובה תחת קללתו היום הזה״)פס׳ ר‪-‬‬

                                                                                                         ‫יב(‪.‬‬

‫אם עדיין צריך הקורא לערעור מוחלט של האשמותיו של שמעי‪ ,‬הרי זה יסופק‬
‫לו לאחר חיסול המרד‪ ,‬כאשר שמעי האופורטוניסט יווכח לדעת כי הימר על‬
‫הסוס הלא נבון‪ ,‬והוא יופיע שוב לפני דוד ומילות חנופה בפיו‪ :‬״‪...‬ושמעי בן גרא‬
‫נפל לפני המלך בעוברו בירדן‪ .‬ויאמר אל המלך אל יחשוב לי אדוני עוון ואל‬
‫תזכור את אשר העוה עבדך ביום אשר יצא אדוני המלך מירושלים לשום המלך‬
‫אל לבו‪ .‬כי ידע עבדך כי אני חטאתי והנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף‬
‫לרדת לקראת אדוני המלך״ )יט‪,‬ב־כא(‪ .‬שוב מפציר אבישי בדוד להרוג את‬
‫שמעי‪ ,‬״כי קילל את משיח ה‪,‬״)פס‪ ,‬כב; ודוק‪ :‬עתה דוד הוא משיח ה‪ ,‬ולא עוד‬

                                          ‫שאול!(‪ ,‬ואילו דוד נשבע לשמעי כי לא ימיתנו‪.‬‬

‫המספר מצא איפוא דרך לאכול את העוגה ולשמור אותה בשלימותה בעת‬
‫ובעונה אחת; לבטא את ההאשמות כלפי דוד וליטול את עוקצן גם יחד‪ .‬הקורא‬
‫התמים יסיים את קריאתו בספר שמואל באמונה כי ה ‪ /‬ולא דוד‪ ,‬גזר את דינם‬
‫של שאול וביתו ומיצהו עד תום‪ .‬הקורא התמים פחות עלול לחשוד כי‬
‫ההיסטוריוגרף הדוידי הוא שניקה אותו מחשד‪ ,‬ואין לי אלא להותיר בידי‬

                                    ‫הקורא את הבחירה לאיזה מחנה ברצונו להצטרף‪...‬‬
   70   71   72   73   74   75   76   77   78   79   80