Page 70 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 70

‫א ב ד ן ב י ת ש א ו ל ‪69 69‬‬

‫לוחמים מעבדי איש־בשת ושנים עשר לוחמים מאנשי דוד מתייצבים אלה מול‬
‫אלה ונופלים בולם‪ :‬״ויחזיקו איש בראש רעהו וחרבו בצד רעהו ויפלו יחדו״‬
‫)פס׳ טז(‪ ,‬והקורא אינו יכול שלא להתרעם על שפיכות הדמים המיותרת‪,‬‬
‫הגוררת אחריה הרג נוסף‪ :‬״ותהי המלחמה קשה עד מאוד ביום ההוא ויעף‬

                                              ‫אבנר ואנשי ישראל לפני עבדי דוד״)פס‪ ,‬יז(‪.‬‬
‫בלהט הנצחון של אנשי דוד מתגרה עשהאל‪ ,‬הצעיר בבני צרויה‪ ,‬באבנר בן נר‪,‬‬
‫וזה אינו מצליח לשכנע את עשהאל חם המזג לשוב מאחריו‪ .‬תחילה הוא מציע‬
‫לו להסתפק בטרף קל‪ ,‬באחד הנערים‪ ,‬אות נוסף לכך שאין אבנר חס על חיי‬
‫אדם )פס‪ ,‬בא(‪ ,‬ולבסוף הוא אומר לו‪ :‬״סור לך מאחרי למה אככה ארצה ואיך‬
‫אשא פני אל יואב אחיך‪) ,,‬פס‪ ,‬כב(‪ .‬עשהאל אינו נכון לשמוע לקול ההגיון אף‬
‫הפעם ואבנר הורגו)פס‪ ,‬כג(‪ .‬בקרוא אבנר אל יואב ״הלנצח תאכל חרב הלוא‬
‫ידעתה כי מרה תהיה באחרונה‪...‬״)פס‪ ,‬כו(‪ ,‬דומה כי כבר איחר להכיר בהבל‬
‫שבמלחמה; בהריגת עשהאל פתח אבנר חשבון דמים אישי עם יואב בן צרויה‪,‬‬

                                                ‫אשר לא יאחר לגאול את דם אחיו השפוך‪.‬‬
‫כל עוד מתמשכת המערכה בין בית דוד ובית שאול‪ ,‬צובר אבנר‪ ,‬באופן טבעי‪,‬‬
‫כוח בבית שאול )שמ״ב ג‪,‬ו(; אנשי הצבא הם הזוכים למלוא תשומת הלב‬
‫והתהילה בתקופה של מלחמה‪ .‬והנה‪ ,‬כשם שנתקנא שאול בשעתו בדוד‪ ,‬כן‬
‫מתקנא בנו‪ ,‬איש־בשת‪ ,‬בשר צבאו ומאשימו כי בא על רצפה בת איה פילגש‬
‫שאול )פס‪ ,‬ז(‪ .‬הקורא אינו יודע אם רואה איש־בשת מהרהורי לבו או שמא יש‬
‫ממש בטענתו‪ .‬אפשר שאבנר‪ ,‬המתעצם והולך‪ ,‬מבקש להוכיח על ידי‬
‫השתלטות על הרמון שאול כי הוא היורש הראוי למלכות אחיינו‪ ,‬וזכור‬
‫המעשה באדוניה המבקש לו את אבישג השונמית )וראה לעיל‪ ,‬פרק ראשון(‪.‬‬
‫אף אבשלום המורד באביו יבוא מטעם דומה על פילגשי אביו)וראה להלן‪ ,‬פרק‬
‫שביעי(‪ .‬על כל פנים‪ ,‬הסכסוך בין אבנר לבין איש־בשת פוער תהום בין השניים‪,‬‬
‫ואבנר מציע את נאמנותו לדוד‪ .‬בצאתו מחברון‪ ,‬מפגישה עם דוד הכורת לו‬
‫ברית‪ ,‬הורג יואב את אבנר ונוקם את רצח אחיו עשהאל‪ ,‬״ודוד לא ידע‪) ,,‬שמ״ב‬
‫ג‪,‬בו(‪ .‬דוד מעיד על עצמו כי לא בו האשם‪ :‬״נקי אנכי וממלכתי מעם ה‪ ,‬עד‬
‫עולם מדמי אבנר בן נר‪) ,,‬פס‪ ,‬כח(‪ ,‬והוא מקלל את בני צרויה‪ :‬״יחלו על ראש‬
‫יואב ואל כל בית אביו ואל יכרת מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל‬
‫בחרב וחסר לחם״ )פס‪ ,‬כט(‪ .‬דוד קורא לעם כולו לספוד לאבנר‪ ,‬הולך אחר‬
‫מיטתו של המת כשהוא בוכה )פס‪ ,‬לא( ומקונן‪ :‬״הכמות נבל ימות אבנר‪ .‬ידיך‬
‫לא אסורות ורגליך לא לנחושתיים הוגשו כנפול לפני בני עוולה נפלת‪) ,,‬פס‪,‬‬
‫לד(‪ .‬אין להוציא מכלל אפשרות שמילת ״לפני״ היא מיותרת )הכפלה שגויה‬
‫של מילת ״בנפול‪ ,(>,,‬ואז תהא זו משמעות הקינה‪ :‬אף שאבנר אינו פושע‪ ,‬ולא‬
‫נאסר בכבלים כפושע‪ ,‬הרגוהו בני צרויה כאילו היה פושע‪ ,‬״בן עוולה״‪ ,‬ולא‬
   65   66   67   68   69   70   71   72   73   74   75