Page 71 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 71
פרק ח מ י ש י 70
הניחו לו להיאבק ,להילחם על חייו .לדברי דוד מתלוה גם מעשה ,סירובו
לאכול :״ויבוא כל העם להברות את דוד לחם בעוד היום וישבע דוד לאמור כה
יעשה לי אלהים וכה יוסיף כי אם לפני בוא השמש אטעם לחם או כל מאומה״
)פס ,לה( .מנהגו של המלך מעורר את הרושם הרצוי :״וכל העם הכירו וייטב
בעיניהם ...וידעו כל העם וכל ישראל ביום ההוא כי לא היתה מהמלך להמית
את אבנר בן נר״)פס ,לו־לז(.
לאחר מות אבנר לא נותר עוד בין דוד ובין מלוכה על כל ישראל אלא איש־
בשת .והנה ,שני שרי גדודים ,רכב ובענה בני רימון הבארותי ,קושרים עליו
ורוצחים אותו נפש)שמ״ב ד( .בעמלקי אשר סבר כי דוד יכיר לו טובה על הריגת
שאול ,בטוחים השניים כי דוד יגמול להם טובה על חיסולו של איש־בשת:
״הנה ראש איש בשת בן שאול אויבך אשר ביקש את נפשך ויתן ה ,לאדוני
המלך נקמות היום הזה משאול ומזרעו״)פס ,ח( .אך דוד אינו מבקש נקמות
משאול; ההיסטוריה חוזרת איפוא על עצמה ,כדברי דוד לשני הרוצחים :״כי
המגיד לי לאמור הנה מת שאול והוא היה כמבשר בעיניו ואוחזה בו ואהרגהו...
אף כי אנשים רשעים הרגו את איש צדיק בביתו על משכבו ועתה הלוא אבקש
את דמו מידכם וביערתי אתכם מן הארץ״)פס ,י־יא( .הפעם אין דוד מציין כי
הרוצחים פגעו במשיח ה ,,שהרי הוא היורש הלגיטימי לשאול ולביתו ולא
איש־בשת .גם הפעם ,על כל פנים ,מתרשם הקורא מכנות צערו וכעסו של דוד,
ועתה ,באין יורש הולם לבית שאול ,מציעים שבטי ישראל לדוד את המלוכה
ומושחים אותו למלך על ישראל )ה,א־ג(.
הבן היחיד אשר נותר לכאורה לבית שאול הוא מפיבשת בן יהונתן ,ועליו
שומעים אנו לראשונה אגב סיפור מותו של איש־בשת :״וליהונתן בן שאול בן
נכה רגליים בן חמש שנים היה בבוא שמועת שאול ויהונתן מיזרעאל ותישאהו
אומנתו ותנוס .ויהי בחופזה לנוס ויפול ויפסח ושמו מפיבשת״ )ד,ד( .על
מפיבשת האומלל ,שאינו מהווה עקב נכותו איום של ממש לכתרו של דוד,
משפיע דוד רוב טובה :״ויאמר לו דוד אל תירא כי עשה אעשה עמך חסד בעבור
יהונתן אביך והשבתי לך את כל שדה שאול אביך ואתה תאכל לחם על
שולחני תמיד״)ט,ז( .באדמתו של מפיבשת יטפל ציבא ,עבד שאול המת ,ואילו
מפיבשת ישב בירושלים .חסד אכילתו על שולחן דוד ישוב ויזכר בפי דוד)פס,
י( ,ופעם נוספת בפי המספר המסכם את הפרשה :״ומפיבשת ישב בירושלים כי
על שולחן המלך תמיד הוא אוכל והוא פיסח שתי רגליו) ,,פס ,יג( .יאמר האומר,
כי חסדו של דוד אינו אלא כליאת מפיבשת כציפור בכלוב של זהב תחת עינו
הצופיה של המלך ,אך לא זו כוונת ההיסטוריוגרף הדוידי.
כאשר דוד נמלט מלפני אבשלום בנו יצא לקראתו ציבא ,עבד שאול ומפיבשת,
ויקל על המלך במנוסתו .ציבא טוען ,כי מפיבשת שואף לנצל את המרד בדוד
