Page 91 - GQ 12
P. 91
89
קדושת זכור ליעקב:
מבטא ארץ־ישראלי בניקוד בבלי וטברני
יוסף יהלום
לזכרו של ברונו קיאזה ,חסיד אומות העולם
.אשלוש שיטות הניקוד של העברית
מלבד שיטת הניקוד הטברנית ,זו המשמשת עד ימינו ,נודעו עוד שתי שיטות ניקוד
בכתבי יד ימי ביניימיים ,ארץ ישראלית ובבלית .הן נבדלות מן השיטה הטברנית
בצורה הגרפית של הסימנים וגם במקום המיוחד שלהם ביחס לאותיות־העיצורים,
שכן מקומם בעיקר מעל האותיות ולא מתחתן ,כמקובל בשיטה הטברנית .זאת
ועוד ,שיטות הסימון הללו משקפות בדרך כלל גם דרכי מבטא שונות במידה זו או
אחרת מן המבטא העולה משיטת הסימון הטברנית .מן הדיון להלן מתברר ,שגם
שיטות סימון שבאו לעולם כדי לסמן מבטא שאינו ארץ ישראלי עשויות לשקף
את המבטא הארץ ישראלי המאפיין טקסטים שמכורתם ארץ ישראל .מדובר
בעיקר בפיוטים שדרכי המבטא שלהם בציבור היו ארץ ישראליות .לשם הדגמה
אנו מפרסמים כאן לראשונה את הקדושתא לשבת זכור מפרי עטו של הפייטן
יעקב ,המנוקדת ניקוד בבלי אבל משקפת מבטא ארץ ישראלי.
ההבדל בין שיטות הסימון השונות של מבטא התנועות בא לידי ביטוי
במספרם של סימני התנועות שיש בכל שיטה ושיטה .בשיטה הטברנית ישנם
שבעה סימני תנועות :שורק (קבוץ) ,חולם וחיריק ,צירי וסגול ,קמץ ופתח ,ואילו
בשיטה הבבלית יש שישה סימנים בלבד :שורק ,חולם וחיריק ,צירי וקמץ ופתח.
גם השיטה הארץ ישראלית הפשוטה (קבוצת 1)B–Aאינה מכירה אלא שישה
סימנים בלבד .בשיטות הניקוד הלא טברניות אכן חסר ההגה הווקלי שהשיטה
J. Yahalom, Palestinian Vocalised Piyyut Manuscripts in the Cambridge Genizah Collection, 1
Cambridge 1997, p. 50
י"ב (התשע"ו)
