Page 96 - GQ 12
P. 96

‫‪ 94‬םולהי ףסוי‬

‫פתח‪ .‬מבטא זה קלקל כמובן הרבה מן הצליליות והחריזה של הפיוטים הארץ‬
‫ישראליים הנערצים‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬חריזה רגילה בפיוטי יניי כמו ְמקּוּ ֵנא ‪ִּ /‬ת ְק ֶנה‪15‬‬
‫הייתה בלתי אפשרית במבטא הבבלי‪ ,‬שגרס כאן ְמקּוּ ֵנא ‪ִּ /‬ת ְק ַנה‪ 16.‬על כן היה מובן‬
‫מאליו‪ ,‬שאמירת פיוטים ארץ ישראליים מחייבת מבטא שיהיה דומה למבטא‬
‫הארץ ישראלי‪ 17.‬במבטא זה‪ ,‬שלא הכיר מלכתחילה את הסגול‪ ,‬היה ניקודה של‬
‫ההברה האחרונה בצירי‪ִּ' ,‬ת ְק ֵנה'‪ .‬כדי שהמבטא הנסמך על סימני הניקוד הבבליים‬
‫יתאים לפרוזודיה קם סוג חדש של ניקוד בבלי‪ .‬ניקוד זה המיר כל סגול טברני‪,‬‬

                                       ‫שכנגדו צירי ארץ ישראלי‪ ,‬בצירי בבלי‪.‬‬

       ‫ ‪.‬הניקוד בבלי שבו צירי מקביל לסגול הטברני‬

‫בחיבורו הגדול על מסורת הלשון העברית המשתקפת בניקוד הבבלי ייחד ישראל‬
‫ייבין מדור מיוחד לניקוד הבבלי הזה‪ ,‬וקרא לו 'פיוט שבניקודו צירי משמש‬
‫מקבילו של סגול טברני'‪ 18.‬מובן שהסגול הזה איננו אלא מקבילו של הצירי הארץ‬
‫ישראלי‪ ,‬שהמנקד הבבלי נזהר לא להמירו בפתח בבלי‪ .‬ייבין גם העמיד על כך‬
‫ששיטת הניקוד הזאת נדירה במקורות בלשון חכמים ואינה מצויה במקורות‬
‫מקרא כלל‪ 19.‬כתב היד העיקרי המייצג את השיטה הבבלית המיוחדת הזאת מורכב‬
‫מקבוצה גדולה של עשרים ותשעה קטעי גניזה‪ ,‬הכוללים בעיקרו של דבר פיוטים‬
‫ארץ ישראליים עתיקים ובמיוחד את פיוטי יניי‪ 20.‬בין השאר מצויים בו שרידי‬

 ‫הקדושתא לשבת זכור‪ ,‬שלא ראתה אור ואנו מפרסמים אותה כאן לראשונה‪21.‬‬

‫‪ 1	 5‬מחזור פיוטי רבי יניי לתורה ולמועדים‪ ,‬מהדורת צ"מ רבינוביץ‪ ,‬א‪ ,‬ירושלים תשמ"ה‪ ,‬עמ' ‪ .322‬במהדורה‬
                                               ‫מופיע 'מקונא' בסגול אף על פי שהוא בגזרת ל"א‪.‬‬

‫‪ 	16‬הם אמנם היו יכולים לפתור את הבעיה במקרה זה על ידי ביטוי של קנ"א על דרך גזרת ל"י‪ :‬מקו ָנא‪/‬‬
     ‫תק ַנה בחריזת קמץ בפתח‪ ,‬אבל הבבלים נודעו דווקא כמקפידים על מבטא ייחודי לקמץ ולפתח‪.‬‬

‫‪ 	17‬משוררים מודרנים שניסו להמיר את הדיאלקט האשכנזי בשירתם לדיאלקט החדש‪ ,‬המכונה ספרדי‪,‬‬
‫גרמו במהלך הזה נזק חמור לשיר עצמו‪ .‬ראה‪ :‬ב' הרשב‪ ,‬תולדות הצורות של השירה העברית מן התנ"ך‬

                                                      ‫עד המודרניזם‪ ,‬רמת־גן תשס"ח‪ ,‬עמ' ‪.111‬‬
               ‫‪ 	18‬י' ייבין‪ ,‬מסורת הלשון העברית המשתקפת בניקוד הבבלי‪ ,‬ירושלים תשמ"ה‪ ,‬עמ' ‪.231‬‬

                                                                                 ‫‪ 1	 9‬שם‪ ,‬עמ' ‪.81‬‬
‫‪ 	20‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ;1170 ,231‬וראה במהדורת פקסימיליה‪ :‬י' יהלום‪ ,‬קטעי הגניזה של פיוטי יניי‪ ,‬ירושלים תשל"ח‪,‬‬
‫עמ' ‪ .156–153 ,144–139 ,120–113 ,77–70‬בפרסום הקדושתא 'שיר השירים אמריה צפה'‪ ,‬שנעשה‬
‫בחלקו על פי כתב היד הזה‪ ,‬ע' פליישר מייחס לכתב היד קדמות מופלגת‪ .‬ראה במאמרו‪' ,‬לפתרון כמה‬
‫בעיות־יסוד במבנה הקדושתא הקלאסית'‪ ,‬ספר זיכרון לחנוך ילון‪ ,‬בעריכת י' קוטשר‪ ,‬ש' ליברמן ומ"צ‬

                                                                ‫קדרי‪ ,‬רמת גן תשל"ד‪ ,‬עמ' ‪.454‬‬
‫‪ 2	 1‬קטע ‪ 16–15‬אצל ייבין (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)18‬והוא כ"י קימברידג'‪ .T-S H17.3 ,‬ראה תיאורו אצל זולאי (לעיל‪,‬‬

                                                                     ‫הערה ‪ ,)14‬עמ' שלב‪ ,‬שע‪.‬‬
   91   92   93   94   95   96   97   98   99   100   101