Page 101 - GQ 12
P. 101

‫ ינרבטו ילבב דוקינב ילארשי־ץרא אטבמ ‪:‬בקעיל רוכז תשודק ‪99‬‬

    ‫לפי מתכונת הקדושתא שלו‪ ,‬יעקב שייך כנראה לתקופה סמוכה לכיבוש‬
    ‫הערבי של ארץ ישראל‪ .‬אויבי ישראל של זמנו ממשיכים להיות נוצרים‪ ,‬וליתר דיוק‬
    ‫נוצרים ביזנטים‪ .‬הדבר בא לידי ביטוי מובהק בפיוט השלישי מפיוטי הקדושתא‪.‬‬
    ‫את הפיוט השלישי‪ ,‬שבו הפייטן חותם את שמו בראשי המחרוזות‪ ,‬יעקב מקפיד‬
    ‫לייחד לשלישי שבאבות‪ ,‬יעקב‪ ,‬הלוא הוא ישראל‪ .‬מכאן אצה לו הדרך‪ ,‬כדרכם‬
    ‫של הפייטנים הקדומים‪ ,‬להתפלל בפיוט זה על גאולת ישראל מיד עושקיו‪ .‬יעקב‬
    ‫שלנו מצא כאן מקום להטיח את זעמו במלכות הרשעה של זמנו‪ ,‬ביזנטיון וקיסרה‬
    ‫הנוצרי‪ֲ ' :‬עק ֹור ּ ֵכס ֶּב ֱאד ֹום' (ג‪ַ ' ,)5‬חּ ֵלש ּ ָכל ָׂש ֵרי דּו ָמה' (ג‪ .)14‬כך רגיל גם בפיוטי ג של‬
    ‫יניי‪ִ ' :‬ייּ ַׁשח ְו ִיְׁשַּפל ַׂשר ּדּו ָמה ְו ַיִּגי ַע ַעד ָע ָפר'‪ 33.‬הדברים הולמים היטב את ההקשר‬
    ‫של מצוות היום‪' :‬זכור את אשר עשה לך עמלק'‪ .‬יעקב זוכר וגם מזכיר מה הן‬
    ‫ציפיותיו מן האויב של זמנו‪ .‬מכאן הוא עובר בפיוט ד לשנאה ששנא עשיו הרשע‪,‬‬

                                           ‫שעמלק הוא מצאצאיו‪ ,‬את יעקב אחיו‪.‬‬

              ‫ ‪.‬חחלקי הקדושתא והתבניות הטיפוסיות‬

    ‫גם פיוט ד עדיין מתקשר לברכה השלישית מברכות העמידה‪ ,‬וחתימתו הקבועה‬
    ‫'מרום נורא וקדוש' מזכירה במידה רבה את הנוסח הקדום של ברכה זו שהשתמר‬
    ‫בתפילות הימים הנוראים‪' :‬קדוש אתה ונורא שמך'‪ 34.‬בטוריו ההולכים ומתקצרים‬
    ‫הוא משמש מעין מחרוזת חתימה לפיוט ג‪ ,‬ורומז בסופו לתפילת משה במלחמת‬
    ‫עמלק‪ּ' :‬ו ְכ ָבר ָה ִיינּו־ ֲאבּו ִדים‪ /‬לּו ֵלי ִציר־ ָי ָדיו־ְּכ ֵבי ִדים‪ִּ /‬פיּ ֵלל ְּפ ֵני־ ֵאל ‪[ /‬נ ֹו ָרא]‪ָ /‬מר ֹום‪/‬‬
    ‫ְו ָקד ֹוׁש' (ד‪ .)7–5 ,‬לשון תפילה ובקשה ניכרת באופן מובהק כבר בפתיחתו של‬
    ‫הפיוט‪ ,‬המנוסחת בסגנון הארכאי הגבוה‪' :‬זכור תזכור'‪ .‬הפעם אין הוא משתמש‬
    ‫בלשון הציווי של פרשת זכור‪ ,‬שבה מדבר האל לעמו‪ ,‬כי אם בכיוון ההפוך –‬
    ‫תפילת הפייטן לאלוהיו‪ .‬תפילה זו ממשיכה את לשונות התפילה והפנייה אל האל‬
    ‫בפיוט ג‪ַ ' :‬נ ֲח ֵלינּו' (‪ַ ' ,)3‬הַּנח ָלנּו' (‪ֲ ' ,)4‬עק ֹור‪ְ ...‬ו ַה ְר ֵעׁש' (‪ַ ' ,)6–5‬קּ ֵנא‪ֶ ...‬ו ְה ֵיה' (‪,)10–9‬‬

                                               ‫' ֲעֵׂשה' (‪ַ ' ,)12‬חּ ֵלש‪ּ ...‬ו ְפק ֹוד' (‪.)15–14‬‬

     ‫השנייה משולשת והיא רומזת בלשון 'ויחיו בטל' לתחייתו של יצחק לאחר שנעקד‪ .‬לשון 'טל' היא לשון‬
                             ‫הרמז הכללית לברכת הארץ‪ ,‬אף כי במקרה הזה היינו מצפים ל'גשם' דווקא‪.‬‬

     ‫‪ 3	 3‬מחזור פיוטי רבי יניי‪ ,‬מהדורת צ"מ רבינוביץ‪ ,‬ב‪ ,‬ירושלים תשמ"ז‪ ,‬עמ' ‪ ;100‬והשווה עוד‪ :‬רבינוביץ‪ ,‬א‬
                                            ‫(לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)15‬עמ' ‪ְ ' :110‬נת ֹוׁש ָנא ֵמ ֲא ָד ָמה ַמ ְלכּות ּדּו ָמה'‪.‬‬

     ‫‪ 3	 4‬י"מ אלבוגן‪ ,‬התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית‪ ,‬תל־אביב תשל"ב‪ ,‬עמ' ‪ .35‬בקדושתות קדומות‬
     ‫פיוט ג פותח במילה 'קדוש'‪ ,‬במקביל לחתימה בתיבה זו בסוף פיוט ד‪ .‬כך בקדושתא קדומה לשבת‬
     ‫שקלים (קטע ניו־יורק‪ ,‬בית המדרש לרבנים‪ ,‬אוסף אדלר‪ ,)2672.28 ,‬וכן בקדושתא קדומה לשבועות‪,‬‬

                                            ‫פיוטי יניי‪ ,‬מהדורת מ' זולאי‪ ,‬ברלין תחר"ץ‪ ,‬עמ' שסח‪ ,‬ועוד‪.‬‬
   96   97   98   99   100   101   102   103   104   105   106