Page 98 - GQ 12
P. 98
96םולהי ףסוי
מסתבר שמנקד כתב היד הבבלי הכפיף את מערכת הסימנים הבבלית ,שהוא
היה אמון עליה ,כדי שתתאים לדרכי הביצוע הפייטני ,שהיה ארץ ישראלי ביסודו.
וגם אם לא הייתה כאן המרה טכנית ,כפי הסברם של שפיגל ודיאז מאצ'ו ,הייתה
כאן בוודאי המרה פונטית מודעת .יש לזכור ,שהלשון העברית בתקופה הזאת לא
הייתה עוד לשון מדוברת של ממש ,ובכל זאת הכירו דובריה דרכי ביצוע שונים
של מבטאה .גם המנקדים הארץ ישראליים עצמם ידעו להבחין בין שתי שיטות
ניקוד ,אחת ההולמת את דרך הביצוע של המקראות (עם סגול) ואחת ההולמת
את דרך הביצוע של הפיוטים (בלי סגול) .פלא גדול הוא שבדרך דומה הלך גם
הניקוד הטברני .עד עתה הכרנו בעיקר כתבי יד טברניים שניקודם לא הבחין בין
קמץ לפתח ובין צירי לסגול ,אבל מתברר שהיה בעולם גם ניקוד טברני שהתעלם
כליל מקיומו של הסגול ,אף על פי שהבחין באופן עקבי בין קמץ לפתח.
.והאוטוגרפים של ר' יוסף אבן אביתור
בדרכו של מנקד הפיוטים הארץ ישראלי הלך גם מנקד טברני של פיוטים .גם
הוא אינו מכיר כלל סימן לציון סגול ,ובאופן עקרוני אין הבדל של ממש בינו ובין
שיטת הניקוד הארץ ישראלית ,המכירה סימן לשווא ולא סימן לסגול .ואולם,
בניגוד לשיטה הארץ ישראלית הזאת ,שעשתה שימוש באותו מספר סימנים גם
בניקוד המקרא ורק נתנה להם משמעות חדשה ,הרי שהשיטה הטברנית הנזכרת
הסתפקה במספר מופחת של סימנים ,ממש כמו הניקוד הבבלי ,שאין בו סימן
לסגול .עם זאת ,אין להעלות על הדעת שהמנקד הוולגרי הזה פעל כאשר לנגד
עיניו פיוטים המנוקדים במערכת סימנים בבלית ,שצירי משמש בניקודה כמקבילו
של סגול טברני .נראה שלפנינו איש יצירתי מאוד ,שהאוטוגרפים שלו מחזיקים
בעיקרו של דבר את יצירותיו שלו ,את מה שפייט לצורך הקהילה שבקרבה פעל27.
הקטעים האוטוגרפיים יצאו מתחת ידיו של ר' יוסף אבן אביתור ,והם הגיעו
על ניקודם הטברני אל הגניזה הקהירית ,שמקום מושבה היה בית הכנסת השאמי.
האיש ,שקהילת קורדובה בעלת האוריינטציה הבבלית החרימה ונידתה ,מצא
מפלט בקהילה הארץ ישראלית ,ובכוח כישרונו הגדול עשה אותה מרכז לפעילותו
היוצרת 28.הוא נודע כתלמיד חכם כבר בקורדובה של שלהי המאה העשירית .שם
27ע' פליישר ,השירה העברית בספרד ובשלוחותיה ,בעריכת ש' אליצור וט' בארי ,ירושלים תש"ע ,ב ,עמ'
.529 ,487
2 8ספר הקבלה לר' אברהם אבן דאוד ,מהדורת ג"ד כהן ,פילדלפיה תשכ"ז ,חלק עברי ,עמ' ;52–48חלק
