Page 102 - GQ 12
P. 102

‫‪ 100‬םולהי ףסוי‬

‫בפיוט החמישי הפייטן ממשיך ללכת אחורה בזמן‪ִ ' :‬ה ְתר ֹו ֵצץ ִל ְפׁש ֹו ַע ִמֶּב ֶטן‬
‫ִאּמ ֹו' (ה‪ ,)5‬אבל הפעם הדברים נמסרים בשיח בעל אופי של דיווח‪ .‬עשיו גילה את‬
‫נטיותיו הרעות כבר בצאתו מבטן אמו‪ .‬הפיוט הזה משמש מעין פתיחה לסדרת‬
‫פיוטי ההרחבה האלף־ביתיים המצטיינים ברהיטותם ובצליליותם‪ .‬פיוט ה בולט‬
‫לעומתם בניחוח הרעיוני־המדרשי שלו‪ .‬המהלך הסיפורי שלו פותח בלדת עשיו‪,‬‬
‫עובר לבנו אליפז וחותם בנכד עמלק‪ .‬גם המחרוזות המרובעות שלו‪ ,‬הכתובות‬
‫לכאורה בתבנית הקלסית‪ ,‬אינן מרובעות ממש‪ .‬הקשר התוכני וגם הצלילי‬
‫מתקיים בו בעיקר בין כל שני טורים‪ ,‬המחלקים את הטקסט חלוקה פנימית‬

                           ‫למחרוזות דו־טוריות‪ ,‬שהאופי הנרטיבי הולם אותן‪.‬‬
‫המחרוזת הרביעית של פיוט ה‪ ,‬למשל‪ ,‬מתחלקת באופן מובהק לשתי‬
‫מחרוזות דו־טוריות‪ .‬המחרוזת כולה עוסקת בשטר הפורענות שנמסר לאברהם‪:‬‬
‫'י ֹדע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ו ִענו ֹאתם' (בראשית טו‪,‬‬
‫יג)‪ ,‬שטר שצאצאי אברהם חייבים לפרוע‪ .‬עשיו מנסה להתחמק מפירעון השטר‬
‫ומטיל אותו כולו על אחיו יעקב‪ .‬המחרוזת הדו־טורית הראשונה מתארת את‬
‫ההתחמקות של עשיו‪ָ ' :‬מ ַרד ִמ ְגּ ֵזי ַרת ָיד ֹו ַע ֵּת ַדע‪ָ /‬נח ְו ָשׁ ַקט ְּב ָה ָריו ָׂשבּור ְּב ִלי ֵלי ַדע'‬
‫(ה‪ .)14–13 ,‬המחרוזת הדו־טורית השנייה מתארת את עונשו של מי שסבור‬
‫שגזרת 'ידוע תדע' לא תחול עליו‪ ,‬והוא לא יידע סבל וצער‪ֵׂ' :‬שי ֶכל ָמַאס ּומּו ָסר‬
‫ָּפ ַרע‪ַ /‬על ֹזאת ִמָּב ָניו צּור ִיי ְפ ַרע' (ה‪ .)16–15 ,‬החלוקה בין שני חלקי המחרוזת‬
‫ניכרת לא רק בתוכן אלא גם בחריזה‪ .‬חריזת המחרוזת הדו־טורית הראשונה‬
‫היא ‪ַ -‬דע‪ ,‬ואילו חריזת המחרוזת הדו־טורית השנייה היא ‪ַ -‬רע‪ .‬החריזה המשותפת‬
‫למחרוזת המרובעת כולה היא ַ‪-‬ע בלבד‪ .‬חלוקה דומה בפיוטי ה נודעה לנו בעיקר‬
‫ביצירותיהם של פייטנים שכתבו יצירות שבועיות מסוג הקדושתא לפי קריאתם‬
‫התלת שנתית של בני ארץ ישראל‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬נהג פייטן שחתם את שמו 'שמעון‬

                            ‫הכהן בירבי מגס'‪ ,‬וכן פייטן שנודע בשם 'יהודה'‪35.‬‬

‫‪ 3	 5‬פיוטי שמעון בר מגס‪ ,‬מהדורת י' יהלום‪ ,‬ירושלים תשמ"ד; וכן פיוטי יהודה‪W.J. van Bekkum, Hebrew :‬‬
‫‪ .Poetry from Late Antiquity, Leiden 1998‬כך נהג במאה התשיעית אמתי בירבי שפטיה‪ ,‬בקדושתא‬
‫לחתן שכתב לחתונת אחותו כסיאה‪ .‬ראה‪ :‬מגילת אחימעץ‪ ,‬מהדורת ב' קלאר‪ ,‬ירושלים תשל"ד‪ ,‬עמ'‬
‫‪ .92–91‬במהדורה זו סודרו המחרוזות המרובעות כאילו היו דו־טוריות‪ .‬במתכונת דו־טורית כתב פינחס‬
‫הכהן במאה השמינית את פיוטי ה שלו‪ .‬ראה‪ :‬פיוטי רבי פינחס הכהן‪ ,‬מהדורת ש' אליצור‪ ,‬ירושלים‬
‫תשס"ד‪ ,‬עמ' ‪ .658–657 ,444–443 ,360–358 ,314–312‬והשווה גם פיוט ה הבנוי במתכונת זו בתוך‬
‫קדושתות של הקליר‪ :‬ש' שפיגל‪ ,‬אבות הפיוט‪ :‬מקורות ומחקרים לתולדות הפיוט בארץ ישראל‪ ,‬ניו־יורק‬
‫וירושלים תשנ"ז‪ ,‬עמ' ‪ ;145–144‬ע' הכהן‪"' ,‬אימנתה תעל לנמהרים"‪ :‬קדושתא קילירית לשבת שובה'‪,‬‬
‫קבץ על יד‪ ,‬יג [כג] (תשנ"ו)‪ ,‬עמ' ‪ .25–23‬בדוגמה האחרונה ניתן היה‪ ,‬לכאורה‪ ,‬לסדר את הפיוט כולו‬

                           ‫במחרוזות מרובעות‪ ,‬לולא המחרוזת השלישית‪ ,‬החורזת ‪ LAT‬עם ‪.L’AV‬‬
   97   98   99   100   101   102   103   104   105   106   107