Page 95 - GQ 12
P. 95
ינרבטו ילבב דוקינב ילארשי־ץרא אטבמ :בקעיל רוכז תשודק 93
ימי הביניים ועד סף הזמן החדש אלא גם את המבטא העברי המיוחד ,שאינו
מבחין בין פתח לסגול ,עד הדורות האחרונים ממש 11.הכפיפות התרבותית שלה
להגמוניה של ישיבות בבל הייתה לשם דבר .סוחרי עיראק העשירים נעו אל
מצרים ,עוד לפני הכיבוש הפאטמי של מצרים ( ,)969דרך תימן ,וכך הטביעה בבל
את חותמה גם במבטא העברי של בני תימן .כמו כן ,תנועת מסחר זו העצימה גם
את מעמדה של כנסת הבבלים בפסטאט 12.במאבק על ההגמוניה התרבותית בין
בני בבל ובין כנסת הירושלמים בפסטאט הייתה ידם של האחרונים על התחתונה.
אחד התחומים שבהם הצטיינה הקהילה הארץ ישראלית היה שירת הקודש
העשירה .בזה לא היו יכולים בני בבל להתחרות בבני ארץ ישראל .לעומת זאת,
גם בקהילות ארץ ישראליות הלכו והשתלטו מנהגים בבליים .כך עברו גם קהילות
ארץ ישראליות לקריאה חד שנתית של התורה בשבתות ,אף על פי שהמנהג
הארץ ישראלי המקורי היה לסיים את הקריאה אחת לשלוש שנים .לאור עלייתה
של ההגמוניה הבבלית לא יכלו בני ארץ ישראל להמשיך לדבוק במנהגי האבות
'דמסקי אוריתא לתלת שנין' (מגילה כט ע"ב)13.
ניתן להניח ,שגם המבטא העברי המיוחד לבני ארץ ישראל הלך ונשחק ,בין
השאר בקריאה החד שנתית בתורה שהחלו לנהוג בה .הם עברו לקריאה במבטא
של בני בבל ,שהיה בעל יוקרה ,ואף החלו להשתמש בסימני הניקוד הבבליים
כדי שיסמנו עבורם את המבטא ה'נכון' .על החלוקה התלת שנתית של היצירות
הפיוטיות התגברו בני ארץ ישראל על ידי צירוף של חלקים מיצירות שנועדו
במקורן לשלוש שבתות שונות ליצירה אחת ,שנועדה מעכשיו למחזור קריאה חד
שנתי 14.סוגיית המבטא מסובכת ככל הנראה קצת יותר.
במקומות הרבה שבהם בני ארץ ישראל ביטאו צירי נהגו בני בבל לבטא
11ש' מורג ,העברית שבפי יהודי תימן ,ירושלים תשכ"ג.
S.D. Goitein, A Mediterranean Society, 1, Berkeley 1967, pp. 30–31 1 2
13ראה לאחרונה :מ"ע פרידמן' ,עדות חדשה על ביטול התפילות ומנהגי התפילה הארץ ישראליים במצרים
בימי הראב"ם' ,ספר הכינוס על התפילה ,שנערך באוניברסיטת בן־גוריון בבאר שבע ,בעריכת א' ארליך
[בדפוס] .תודתי לפרופסור פרידמן על שהואיל להראות לי את מאמרו טרם פרסומו בדפוס .והשווה
עוד :הנ"ל' ,זעקת שבר על ביטול אמירת הפיוטים – בקשה לפנות לסולטן' ,פעמים( 78 ,תשנ"ט) ,עמ'
.147–128כל זה שייך לראשית המאה השלוש עשרה ואנו ענייננו כאן בראשית המאה האחת עשרה,
כאשר כנסת הירושלמים בפסטאט נהגה לומר פיוט באין מפריע אף שהושפעה הרבה מן הקהילה
הבבלית השלטת.
14מ' זולאי' ,מחקרי יניי' ,ידיעות המכון לחקר השירה העברית ,ב (תרצ"ו) ,עמ' שמה .פיוטים של שלוש
קרובות לסדרים שונים נצטרפו לכדי קרובה אחת ,לאחת הפרשיות של המחזור השנתי .וראה :ע'
פליישר' ,עיונים במנהגי־הקריאה של בני ארץ ישראל בתורה ובנביאים' ,ספונות ,א [טז] (תש"ם) ,עמ'
,47–25והעניין נדון עוד הרבה במחקרים נוספים.
