Page 78 - גג 47 16במאי
P. 78

‫לטמון‪-‬להסתיר בארנקו‪ ,‬המתואר כפתוח‪ ,‬כפעור כל העת‪ 27.‬דימוי זה מוסיף ומחזק את אפיונו של‬
                        ‫זבולון לייפציג כנשי‪ ,‬או כפי שוונדי עצמה מכנה אותו – "לא גבר" )‪.(224‬‬

‫הגבר‪ ,‬זבולון לייפציג‪ ,‬משתוקק עד כלות אל האישה‪ ,‬וונדי‪" :‬את נפלאה‪ ,‬מושלמת‪ ,‬סבור‬
‫אני אז בליבי" )‪" ,(127‬היא הייתה הדבר הנפלא‪ ,‬הנורא והמסתורי ביותר אשר אירע לי‬
‫בחיי" )‪ .(148‬ביחסים אלה‪ ,‬האישה‪ ,‬ולא הגבר‪ ,‬היא המרכז; הגבר‪ ,‬ולא האישה‪ ,‬הוא‬

                                                                                          ‫השוליים‪.‬‬

                                                  ‫"תעורת ערגונות" גברית‬

‫לייפציג מפתח תלות בוונדי‪ ,‬הגורמת לו למפח נפש כבד ולשברון לב לאחר שהיא מתעלמת‬
‫מתשוקתו ואינה נענית לו‪" .‬אינני מרוצה מן התלות‪ ",‬הוא אומר‪" ,‬מכך שכיום כל הקשר שלי עם‬
‫החברה האנושית הוא ונדי‪ .‬מכך שנגד רצוני הם אלה‪ .‬ומכך שנבצר לשתף באלה את ונדי – בשל‬
‫הירתעותה" )‪ .(179‬בסיום הקשר‪ ,‬אשר ספק אם וונדי הייתה מודעת להשפעתו ההרסנית על‬
‫לייפציג‪ ,‬חש עצמו האחרון מדוכדך וחסר אחיזה‪" :‬אני כתועה סחור סחור‪ .‬כבמבוך ריקני ושומם"‬
‫)‪" ,(212‬ליבי חלל בקרבי ]‪ [...‬הנפש גם מתעטפת עצבות‪ .‬שבעתיים עצבות עת חוזר ומהרהר בכך‪,‬‬
‫נוכח אני לדעת כי למעשה דבר לא אמרה‪ .‬לייפציג מודה כי "חלה כאן‪ ,‬מצדי‪ ,‬טעות איומה ]‪[...‬‬
‫עדיין לא ידעתי אז" )‪ ,(153‬היינו‪ ,‬לא ידע עד כמה האישה אינה מחויבת כמותו לקשר הרומנטי‪.‬‬
‫אך הדבר אינו מונע ממנו מלהמשיך ולהתאבל על הקשר אשר ספק אם הגה או בדה את מידת‬

                                                                   ‫עוצמתו ותשוקתו מהרהורי ליבו‪:‬‬

‫ונדי‪ ,‬אבל לי‪ ,‬את היית אבן משחזת ]‪ [...‬לא נעדרו אף התקווה הבנלית להקסים פה‪ .‬והרצון להעניק‪ .‬ולהקנות לה‬
‫ערך‪ .‬לעשותה חשובה בעיני כמוני‪ .‬אחרי כן‪ ,‬חשובה ממני‪ .‬והתהודה לכל אלה אשר רציתי להאמין כי מצאתי בה‪.‬‬
‫לא נעדרה אף האשליה‪ :‬יחד – כבמטה קסם‪ ,‬כל יכולים‪ .‬מדוע גבר זה‪ ,‬שהוא אני‪ ,‬תפוש בכך כל העת‪ .‬עדיין‬
‫צורבת צורת הפרידה המשונה‪ ,‬המבלעת את הדעת? נפרדנו לא ידידים? –שואל הוא‪ .‬אומר הוא‪ .‬אל ליבו‪ .‬לעולם‬

                                                                 ‫לא אדע את הגרסה שלה ]‪.(166) [...‬‬

‫מנקודת מבט מאוחרת מעיד על עצמו לייפציג כי "איחרתי את המועד" )‪" ,(68‬לא הצלחתי להעביר‬
‫הלאה‪ .‬אירע שוב‪ .‬הייתי אבוד‪ .‬אין ברירה" )‪ ,(74‬ומתוך מודעות עצמית הוא מתאר את סיום‬

                                                          ‫האינטראקציה הרומנטית הכושלת שלו כך‪:‬‬

‫אני‪ ,‬יש לי מגבלה ]‪ [...‬ברגע שיפתח מקור האמון – ההתקשרות‪ .‬בליבי‪ ,‬מתקשר אז לזולת ללא‬
‫מעצור‪ .‬בפראות‪ .‬ומרגע זה ואילך נידון להיות תלוי בחסדי הצד שכנגד‪ .‬תמיד‪ .‬זאת מגבלה ]‪[...‬‬
‫ואפילו ביחסים החלקיים ביותר ]‪ [...‬הנטייה להתקשרות ]‪ [...‬ובכל פעם‪ ,‬לאחר מכן‪ ,‬לשקם עצמאות‬

                         ‫כרוך לך בשיקום מחודש של זהותך‪ ,‬על כל הזעזועים הצמודים )‪.(83-82‬‬

‫‪ 27‬התיפוף של לייפציג על ארנק משקפיו מתכתב עם הדימוי שמדמה את עצמה נועה טלמור‪ ,‬גיבורת וירח בעמק איילון‬
‫)תל אביב‪ :‬הקיבוץ המאוחד‪" :(1971 ,‬אינני אלא תוף‪ ,‬שהמאורעות‪ ,‬האנשים‪ ,‬המקומות‪ ,‬מכים בו"‪ .(59) .‬גרשון שקד‬
‫מבין אמירה זו כאמירה נשית מובהקת החושפת את "מערומיה הרגשיים של אישה שנשבתה בין גברים אטומים"; גרשון‬
‫שקד‪" ,‬התוף המוכה‪ ",‬מאזנים ל"ג‪ ,‬גל' ב )‪ .130 :(1971‬דבריה של נועה טלמור חושפים את העמדה הנשית הפסיבית‪,‬‬

                                                      ‫הכנועה‪ ,‬של מי שמודרת דרך קבע מן המרחב הגברי ההמוני‪.‬‬

                                    ‫ַּגג ‪ ‬גיליון ‪76 47‬‬
   73   74   75   76   77   78   79   80   81   82   83