Page 79 - גג 47 16במאי
P. 79

‫בעמדת הפיכחון הזו‪ ,‬אשר העצב הוא חלק בלתי‪-‬נפרד ממנה‪ ,‬משתלב כל העת קולו של המספר הכול‬
‫יודע‪" :‬הוא חשב כי הוא מחוסן‪ .‬יש עוצמה רבה בתעורת ערגונות‪ .‬יסוד של עצמה משתחרר‪ .‬משתולל‪.‬‬
‫הוא יודע זאת" )‪" .(167‬תעורת הערגונות"‪ ,‬היינו‪ ,‬התעוררות הערגה המסתיימת בלא כלום‪ ,‬היא‬
‫כאמור העמדה אשר הייתה מיוחסת בביקורת לאישה‪ 28,‬והנה כאן לפנינו‪ ,‬במאזן הכוחות החדש‬
‫המתחולל בין המינים בנובלה זו‪ ,‬הגבר הוא זה הניצב בעמדת "הנעזב מאחור‪ .‬זה אשר מוצה‪ ,‬אשר‬
‫שוב אין לך עניין‪ ,‬סבלנות אליו ]‪ [...‬כשאתה סר הלאה הן השארת שם חלק מעצמך‪ .‬אולי את מיטבך'‬
‫]‪ [...‬מה עושה אז הנעזב מאחור‪ ,‬הקופה המפוצחת‪ ,‬זה שמעדיפים עתה אחר על פניו‪ .‬כל סגולותיו‬

       ‫בעיניו ארסנל מיושן‪ ,‬שאיבד כוחו‪ ,‬עתה כשקסמו בעיניים היקרות לו סר‪ .‬מה הוא עושה?" )‪.(84‬‬

‫לייפציג מעיד על עצמו כי "עלי נגזר להיות המנוצח‪ .‬תמיד‪ .‬ואפילו ידי על העליונה‪ ,‬לכאורה"‪.(82) .‬‬
‫אמירה זו מהווה דוגמה מצוינת לחילוף המגדרי המתחולל בטקסט של כהנא‪-‬כרמון‪ :‬הגבר‪ ,‬ולא‬
‫האישה‪ ,‬הוא החש כניעות‪ ,‬הוא המנוצח‪-‬ה"מפוצח"‪ ,‬הוא זה שמפתח תלות באישה לשם הענקת‬
‫משמעות לקיומו‪ .‬ואילו האישה‪ ,‬לעומתו‪ ,‬איתנה כצוק‪ ,‬אינה מוותרת על האידיאלים שלה למענו‪" :‬ונדי‬
‫– תמיד עושה‪ .‬את הדבר הנכון‪ .‬יודעת בחוש‪ .‬מאין יודעת היא‪ .‬ואני‪ ,‬תמיד מגשש באפילה ]‪ [...‬מבקש‬

                               ‫לדעת מה עלי לעשות ]‪ [...‬מהו הדבר לעשותו‪ .‬מאין יבוא עזרי" )‪.(180‬‬

                   ‫"פגישת ההיקסמות" ו"נקודת העיוורון" הביקורתי‪ -‬מחקרי‬

‫לטענה כי ביצירתה של כהנא‪-‬כרמון‪ ,‬יחסי הכוח בין המינים מתבטאים בראש ובראשונה בכך שהאישה‬
‫היא המשתוקקת למפגש עם גבר‪ ,‬ולו לרגע היקסמותי אחד שיאציל עליה הגבר‪ ,‬רגע שיעניק‬
‫משמעות קיומית לחייה או לנישואיה המשמימים‪ ,‬אחראים שניים‪ :‬הביקורת הגברית שבראה את‬
‫הקונספציה בדבר הדמות הנשית "המוקסמת‪ ,‬והמחברת‪ ,‬עמליה כהנא‪-‬כרמון עצמה‪ .‬הביקורת‬
‫הפטריארכית והמחקר של שנות השישים והשבעים של המאה הקודמת מגדרו את האישה ואת הגבר‬
‫המתוארים ביצירתה של כהנא‪-‬כרמון בתפקידים המסורתיים בתרבות המערבית באמצעות מספר‬
‫תבניות מרכזיות‪ .‬מקובל היה לטעון שבסיפוריה הקצרים של עמליה כהנא‪-‬כרמון מופיע דגם הרומאנסה‬
‫השבורה לפיו האישה‪-‬הנסיכה מוצאת את עצמה בבית כלא‪ ,‬בעקבות נישואיה לאביר‪-‬הגבר‪ ,‬השובה‬
‫אותה בשביו‪ .‬מוטיב השבי‪ ,‬טענה הביקורת‪ ,‬ממחיש את חוסר האונים של האישה החיה בעולם‬
‫ששולטים בו גברים ומדגיש את הבידוד של האישה בנישואיה‪ ,‬בידוד הגורם לכך שתפנים את‬
‫הסטריאוטיפים השליליים של העולם הגברי ותחדל להאמין ביכולתה ובעצמה‪ 29.‬בעיקר‪ ,‬הצביעה‬
‫הביקורת על תבנית "פגישת ההיקסמות"‪ ,‬תבנית שהפכה לסימן ההיכר המובהק של יחסי הכוח בין‬
‫הגבר והאישה‪ :‬האישה הסובלת בנישואיה המשמימים‪-‬הממיתים‪ ,‬משתוקקת לגבר זר שיקסים אותה‪,‬‬

                                                                               ‫ויגאל אותה מייסוריה‪.‬‬

‫‪ 28‬עמנואל ברמן‪ ,‬מאבות הביקורת הקנונית על יצירת כהנא‪-‬כרמון‪ ,‬קבע כי המוטיב שמופיע בכל כתביה של עמליה‬
                   ‫כהנא‪-‬כרמון מראשיתם הוא מוטיב ההשתוקקות של האישה להיות נעקדת; ברמן‪" ,‬ערגון העקידה"‪.‬‬

‫‪ 29‬כך‪ ,‬ניצה קרן מציינת בספרה כיריעה ביד הרוקמת כי תמונת השבי של הגיבורה הכלואה בנישואיה היא תימת יסוד‬
‫ביצירתה של כהנא‪-‬כרמון‪ ,‬וכי לאישה אין דרך לחרוג מהמסגרת המגבילה והכובלת של היומיום המחניק‪ ,‬אלא על ידי‬
‫שני נתיבי מילוט‪ :‬פגישת היקסמות רגעית‪ ,‬או בריחה למחוזות הטירוף‪ .‬ואמנם‪ ,‬מוטיבים של טירוף‪ ,‬שיתוק‪ ,‬מחלה‬
‫וקיפאון‪ ,‬מופיעים בסיפורים כסמלים הקשורים למצב השבי והכליאה‪ ,‬ולפוזיציה של האישה כנעדרת יכולת לפעול או‬
‫להימלט ממצבה; ניצה קרן‪ ,‬כיריעה ביד הרוקמת‪ :‬נשים כותבות והטקסט ההגמוני )רמת גן‪ :‬אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪,‬‬

                                                                                                      ‫‪.(2000‬‬

                                    ‫ַּגג ‪ ‬גיליון ‪77 47‬‬
   74   75   76   77   78   79   80   81   82   83   84