Page 133 - gag 42
P. 133
הליל /-ריחות ,צבעים ,צלילים כה יחד יתאמו" .ניתן לראות אף קרבה בדימויים
השיריים .אם כי "תאמים" לבודלר כתוב ברוח הסימבוליזם ,אולי אף מבשרו של
הזרם הזה ,וזאת לעומת שירו העכשווי של נגיד ,הנפתח במילה" :אני" ,היינו ,אני
מחולל היקום והיקום מתחולל בי ...כעין פרפרזה למדיטציה הבודהיסטית ,או מאידך
הרכב חדש של בודהיזם ומדע חדשני הכתוב ברצינות מתבדחת ,שאם תרצה או לא
תרצה ,שילוב טון המחאה הרציני עם ההתבדחות ,לעיתים אפילו המשתעשעת ,מורגש
במעשה הכתיבה של נגיד.
בדומה לבודלר ,משורר הכרך של פריז ,גם נגיד בוחר להרחיב את ההוויה האורבנית,
בעיקר התל-אביבית ,דרך פלטה של דמויות ,הן נשיות והן גבריות ,אשר כולן יחדיו,
שייכות למעין תצריף של "קומדיה אנושית" .ואותן דמויות ,כמו האלמן ניצול השואה,
העולה מרוסיה עם הזקן הלבן שחושב שהוא נביא ,זוג הצעירים ,האלמנה שהיא
מראשוני הדיירים בבניין ,דניאל שקם וניגש לחדר השינה או מתבוסס בצער הפרידה,
ובן החמישים ושבע החושב על אביו לפני השינה או חולם על אמו המנוחה (קרוב
לוודאי המשורר נגיד עצמו) הדמויות הללו שבות במהלך הסונטות ,בצל אירועיהן,
אכזבותיהן ,תשוקתן ,חלומותיהן ,כמו אפיזודות קצרות ,מערכות זעירות בתוך
תיאטרון ,שהחלל או הבמה הוא הבניין שלו.
הכותרות המופיעות בפתח הסונטות והמשתנות במהלך תצוגתן של הדמויות ,הופכות
את צרור הסונטות האלה ,אף למדיום של קולנוע אילם נוסח צ'ארלי צ'אפלין ,כמו:
"לאלמנה מהשיר הקודם היה פעם לב וכלב" ,לעומת "פתאם כל מה שהאלמנה רוצה
-זה למות" ,או "החבר של עדי מקומה ג' מפמפם לה במוח" ,לעומת "הצצה לחדר
השינה בקומת הצעירים"" ,עדי מקומת הצעירים מפתה"" ,ובינתיים במטבח של בן
החמישים ושבע ,חגיגה" –עם הכותרות האלה ,התמימות ומצחיקות כאחת .במקרה של
נגיד גם לקברט מוזיקלי נוסח ברטולט ברכט וקורט וויל" :בוקר טוב ,אהובי ,איך
ישנת? /בוקר טוב איך ישנת? /הבוקר תורך לרדת למטה /,אין כבר לחם כמעט /.שקי
לי ,מתוקה ,חמודונת /.אויש ,קוקי ,אתה כזה חמוד /.קטנה שלי ,פרצופונת /.ניפגש
אחרי סגירת החנות.../.לטפיני בעור ירכייך הרך /,לאות כי לא הכל היינו הך".
***
חלקו השני של מבחר השירים ימינה לסמטת גן עדן ,מביא מבחר מתוך הספר שירה
מקומית ,)1986 ,שכתובה בצורות חפשיות יותר ,אך תוכנה ושלל הדימויים השיריים
חושפים אידאולוגיה שירית מקורית ,היא ה"אשפואטיקה" .שילוב של אשפה
ופואטיקה ,שבעצם מושפעת מ"האמנות הקונספטואלית" ,והיא גם מובעת היטב
ב"הערות לאסתטיקה של האשפואטיקה" ,על-ידי המשורר עצמו" :לאחר שהוצא
מהקשרו הראשון ,וכיון שהכנס להקשר חדש ,מקבל החפץ שהשפל לאשפתות מעמד
מרומם .עד כה היתה לו תכלית מעשית ...עתה ,כמוצג במוזאון האשפתות ,הוא אינו
תלוי על קיר (כתמונה על קיר) אלא על בלימה .הוא תכלית לעצמו ,תכלית חסרת
תכלית וענייננו בו נעדר כל תועלת עניין .גא ומלא מעצמו הוא מוצג שם בתוהו ובוהו
גיליון ַּ 42גג 131 
