Page 116 - תאטרון 37

‫תיאטרון בקטיאני‬

‫הבמה הבקטיאנית וכלי הביטוי הפיסיים שלה ‪ -‬גודל הבמה הנראית והחללים המעוצבים עליה‪,‬‬
‫תאורה‪ ,‬בעיקר‪ ,‬אבזרים‪ ,‬תלבושות ‪ -‬מצטמקת והולכת‪ ,‬פחות או יותר במקביל להתפתחות‬
‫הכרונולוגית של יצירותיו לבמה‪ .‬במחזה ]‪ [1962-3‬נעוצים גבר ושתי נשים לצדדיו במרכז קדמת‬
‫הבימה‪ ,‬בשלושה כדים זהים אפורים‪ ,‬גובהם כיארד ונוגעים זה בזה‪ .‬מתוך כל אחד ואחד מהם‬
‫בולט ראש‪ ,‬הצוואר תפוס חזק בפי הכד‪ .‬השלושה פונים קדימה‪ ,‬ללא סטייה‪ ,‬במשך כל המחזה‪.‬‬
‫כאן הבמה נעלמת והשלושה צפים בחשכת החלל‪ .‬הדמויות נדמות כחלק מהכדים‪ .‬הם מומרצים‬
‫לדבר על‪-‬ידי זרקור המוקרן על פניהם בלבד‪ .‬כשחזור נצחי של משולש ארוטי‪ ,‬תחילה בנאלי‬
‫ואחר כך רפלקטיבי ומפוחד מסיטואציית החקירה תחת הפנס‪ ,‬הגוויות נטולות‪-‬הגוף מעלות‬
‫באוב את סיפוריהן ברשומון סימולטני המתקבל כסיפור כאילו‪-‬משותף‪ .‬מכול הווייתם נותרו רק‬

‫ראשים מדברים‪ ,‬בעצם בחזרה נצחית‪.‬‬

‫שלושה ראשים אלה מצטמצמים לראש אחד בלבד במחזה אותה פעם‪ ,‬על במה חשוכה ולמעשה‬
‫אין כלל במה‪ ,‬כי אם הראש לבד הוא הבמה‪ .‬אור עולה על פניו של מאזין‪ ,‬כעשרה רגל מעל‬
‫משטח הבימה‪ ,‬באמצע‪ ,‬הצידה מהמרכז‪ .‬פנים זקנים לבנים‪ ,‬שער לבן ארוך מתנופף כאילו נראה‬
‫מלמעלה‪ ,‬פזור‪ .‬קולות א' ב' ג' הם שלו עצמו‪ ,‬מגיעים אליו משני האגפים ומלמעלה‪ .‬הם‬
‫מתחלפים אנה‪-‬ואנה ללא הפסקה ברצף הכללי‪ ,‬מלבד במקומות שמצוינת שתיקה‪ .‬הקולות‬
‫מדברים אליו כזיכרונות משלוש תקופות בחייו‪ .‬הבמה הענייה כאן ובמחזות אחרים היא‬
‫התודעה‪ ,‬וככזאת‪ ,‬היא עתירת פרטים‪ ,‬נוסטלגיות‪ ,‬אכזבות ואהבות‪ .‬בלא אני הבמה חשוכה חוץ‬
‫מפה‪ ,‬בעומק הבימה מימין הקהל‪ ,‬כ‪ 8-‬רגל מעל משטח הבימה‪ ,‬מואר חלושות מקרוב ומלמטה‪,‬‬
‫יתר הפנים בצל‪ .‬בחלק מההפקות‪ ,‬כולל הסרט שביים בקט עם בילי ווייטלו‪ ,‬נראה הפה בלבד‪.‬‬
‫קשה לדמות במה מזערית מזה‪ ,‬או תיאטרון‪ ,‬אם להשתמש בהגדרתו של גרוטובסקי‪ ,‬עני יותר‪,‬‬

‫ודווקא באחד המחזות הביוגרפים המעמיקים והמסעירים בתולדות הדרמה המערבית‪.‬‬

‫הגוויות נטולות‪-‬הגוף מעלות באוב את סיפוריהן ברשומון סימולטני‬
‫המתקבל כסיפור כאילו‪-‬משותף‪ .‬מכל הווייתם נותרו רק ראשים מדברים‪,‬‬

‫בעצם בחזרה נצחית‪.‬‬

‫בפסיעות ]‪ [1975‬מוארת קלושות רצועה בקדמת הבימה‪ ,‬במקביל לחזית‪ ,‬אורך תשע פסיעות‪,‬‬
‫רוחב מטר אחד‪ ,‬מעט מחוץ למרכז‪ ,‬מימין הקהל‪ .‬הבמה היא אפוא רצועת אור‪ ,‬והאפקט הנוצר‪,‬‬
‫עם הדמות הנשית העוטה שמלת סמרטוטים אפורה הוא רפאי‪ ,‬מיסטי ‪ -‬כפי שטען באוזניי נער‬
‫עם סינדרום דאון שראה את ההצגה‪ ,‬והגיב נפלא – היא מלאך‪ .‬על הרצועה מהלכת אנה‪-‬ואנה‬
‫דמות‪ ,‬מאזינה לאימא שלה‪ ,‬אולי היא בכלל בראשה‪ ,‬או שהבת היא השלכה חזותית של קול‬
‫האם הנמצאת או לא מאחורי הקלעים‪ ,‬בחוצבימה‪ .‬זוהי עוד גרסה מבריקה להעלמות הבמה‬
‫המסורתית בעיקר בדרמה המאוחרת של בקט‪ .‬הוא מתנער מחומריותם של קרשי הבמה‪ ,‬בעיקר‬

‫‪115‬‬ ‫גיליון ‪ 37‬‬