Page 114 - תאטרון 37

‫תיאטרון בקטיאני‬

‫שמעון לוי‬

‫על עושרו של העוני במחזותיו של בקט‬

‫על רקע הראוותנות הריקנית של מופעי תיאטרון בארץ ובעולם מעניין לבדוק את‬
‫יכולתם של המעט ושל העני להביע את המצב האנושי‪ ,‬כפי שסמואל בקט הבינו‬

‫ועיצבו בתבונה עמוקה‪ ,‬ביושר‪ ,‬בהומור ובחמלה‪.‬‬

‫תעשיית מופעי תיאטרון בארץ ובעולם מושתתת כיום ברובה על ראווה עשירה בחומר אך דלה‬
‫באמירה אסתטית‪ ,‬פוליטית או רוחנית מתחייבת‪ ,‬וכך היא משרתת את צרכני המסחר והבידור‬
‫ואת מספקיהם‪ .‬גם לכן נחוץ לבדוק שוב יוצר המבטא את יכולתם של המעט ושל העני להביע‬
‫את המצב האנושי‪ ,‬כפי שסמואל בקט הבינו ועיצבו בתבונה עמוקה‪ ,‬ביושר‪ ,‬בהומור ובחמלה‪.‬‬
‫בקט‪ ,‬שכתב ביקורות‪ ,‬רומנים וסיפורים‪ ,‬שירה‪ ,‬תסריטים‪ ,‬תסכיתים ומחזות‪ ,‬מגלה מגמה‬
‫מובהקת של הצטמצמות מתמשכת ועקבית‪ ,‬פחות או יותר‪ ,‬הן בנושאי כתיבתו ובמושאיו‪ ,‬והן‬
‫ובמקביל‪ ,‬באמצעי ההבעה בכל אחד ואחת מהסוגות ומהממצעים‪ .‬בעיון קצר זה נתבונן‬
‫בהתפתחות "עוני" ההבעה דרך כמה ממחזותיו‪ ,‬כדי לאשש את הטענה‪ ,‬שבגווניו ובאפיוניו של‬
‫העוני הזה‪ ,‬צפון עושר גדול‪ ,‬אוצרות של תובנה עמוקה‪ ,‬רגישות‪ ,‬ובדיקה קשה אך חומלת של‬
‫המהות האנושית‪ .‬אומנם ערכים אלה מדידים ושקילים פחות ממדרגי פופולאריות‪ ,‬אבל חשובים‬
‫הרבה יותר‪ .‬לצד כמה מגווני העוני אצביע גם על ההתאמה בין תכני ההבעה לבין כלי הביטוי‬

‫הבימתיים שלה‪.‬‬

‫במחזהו הראשון‪ ,‬שבקט לא פרסם בחייו‪ ,‬אלאותריה‪ ,‬חירות ביוונית‪ ,‬העוני‪-‬מרצון אכן מוצג‬
‫כחירות‪ .‬העלילה מתרחשת בפאריס במשך שלושה אחר‪-‬צהריים חורפיים רצופים‪ ,‬והתפאורה‬
‫מייצגת שני חדרים בשני מקומות שונים‪ ,‬על אף שהם מוצבים זה ליד זה על הבמה ללא קיר‬
‫מפריד‪ .‬אחד הוא חדרו של ויקטור‪ ,‬השני – פינה בסאלון בדירת הוריו‪ :‬כביכול הפינה היא‬
‫מובלעת של החדר‪ ,‬כפי שבקט כותב‪ .‬חדרו של ויקטור נע באופן לא מורגש לתוך הסאלון של‬
‫משפחת קראפ כמו המלוכלך אל הנקי‪ ,‬השפל אל המהוגן‪ ,‬הריקות אל הערבוביה‪ ,‬העוני אל‬
‫העושר‪ ,‬הבדידות האמיתית אל תוך החברותא המשפחתית המזויפת; כמו מים מהים הנקי הפתוח‬
‫לנמל צפוף ומזוהם‪ .‬חדרו של ויקטור המתבודד ממלא כשלושה רבעים מהבימה‪ ,‬ובין המיטה‬
‫המתקפלת הבודדה בחדרו לבין שולחן עגול אלגנטי‪ ,‬שלושה כיסאות תקופתיים‪ ,‬כורסה‪ ,‬מנורת‪-‬‬
‫רצפה ומנורת קיר בסאלון של קראפ נוצר מתח חזותי בין שפע – הוא מוצג כעודף ומגעיל‪ ,‬לבין‬
‫מחסור תמוה וחידתי‪ ,‬שרק משהו ממנו יוסבר בהמשך‪ .‬ויקטור‪" ,‬המנצח"‪ ,‬סולד ממשפחתו‬
‫הנוראה וגם קצת מצחיקה ובוחר בבדידות‪ ,‬במועט‪-‬שבמועט‪ ,‬בנזירי המסוגף והמסתגר‪ ,‬ועושה‬
‫זאת בהלימה מושלמת בין התוכן לבין התנהגותו המתוארת בהתייחסויות מילוליות עמומות‬
‫ובמחוות גוף מיוסר‪ .‬בסיום הוא "מכבה את האור‪ ,‬מביט החוצה מהחלון‪ ,‬הולך ומתיישב על‬
‫המיטה‪ ,‬פניו לקהל‪ ,‬בוחן את הקהל‪ ,‬את התאים‪ ,‬המרפסות – אם יש – מימינה ושמאלה‪ .‬אז‬

‫‪113‬‬ ‫גיליון ‪ 37‬‬