Page 111 - תאטרון 37
P. 111

‫גלי הים‪ ,‬ונקישות מקשי‪-‬העץ בתוספת גונג‪ ,‬כולם אלמנטים מתיאטרון הקאבוקי‪ ,‬מבשרות את‬
‫כניסתו של מנלאוס‪ .‬אנחנו עומדים כעת לפני העימות בין מנלאוס ואשתו הבוגדנית הלנה‪,‬‬
‫שבעטיה באו על טרויה כל אסונותיה‪ .‬בדרך כלל כולל העימות בטרגדיה את הארגומנטים‬
‫העומדים בבסיס הקונפליקט שבמחזה‪ .‬אולם בנשים מטרויה‪ ,‬כמחזה שהוא כולו קינה‪ ,‬משמש‬
‫העימות כאתנחתא בקינה המתמשכת בעיקשות לאורך המחזה‪ .‬ברם‪ ,‬אפילו בסצנה זו איננו‬
‫נחים כליל מסממני הקינה‪ .‬סאטר מצביעה על אלמנטים תוכניים וצורניים של קינה‪ ,‬הנשמעים‬
‫מפיה של ֶה ַק ֶּבה‪ ,‬כאשר היא מזהירה את מנלאוס מפני מבטה המפתה של הלנה )‪890-899‬‬
‫במקור היווני ובתרגום בוזגלו( וכן כאשר ֶה ַק ֶּבה מבקשת ממנלאוס לתת להלנה הזדמנות לדבר‬
‫בטרם יהרוג אותה )‪ 903-910‬במקור היווני ובתרגום בוזגלו(‪ .‬בתוך כך‪ ,‬משמיעה ֶה ַק ֶּבה נאקות‬
‫)‪ ai‬ו‪ oi-‬במקור היווני( וקריאה לנקם‪ ,‬השייכת גם היא לטופוס של הקינה‪ .‬יצוין‪ ,‬שבנקודה זו‬
‫ֶה ַק ֶּבה מתנהגת ומדברת כיוונייה – השבויה הברברית יודעת לדבר בלשון הגבוהה של האויב‪91.‬‬

‫במזמור השלישי של המקהלה המסיים את המערכה השלישית‪ ,‬מגביר אווריפידס את הקרבה‬
‫בין ה‪ thrȇnos-‬וה‪ .goos-‬כאן כבר נשמעת קינת ה‪ ,goos-‬האישית‪ ,‬הבכייה על הקרובים‬
‫שנספו‪ .‬אם במזמור הראשון שמענו קינה "כללית" על בעלים‪ ,‬ילדים ונשים‪ ,‬במזמור השלישי‬
‫נשמעת קינה מלאה ואישית‪ .‬אווריפידס נותן את רשות הדיבור המלאה למקוננות‬

                                                                            ‫האינדיבידואליות‪:‬‬

                                                               ‫אה‪ ,‬אהוב שלי‪ ,‬בעל שלי‪,‬‬
                                                             ‫אתה נודד לך מת בלי קבר‪,‬‬
                                           ‫בלי שום טקס קבורה‪ )...‬בוזגלו‪(1080-1083 ,‬‬
   ‫במזמור נשמעת גם ההתרסה הבוטה נגד האלים והקריאה לנקמה‪ ,‬המאפיינות את ה‪.gooi-‬‬

‫בהפקה של נינאגווה‪ ,‬רגע יציאתה של הלנה מלווה ברעש גלי הים הגובר ומיד עולה השירה‬
‫הנוגה מן המזרח הרחוק‪ ,‬המוכרת לנו מהמזמורים הקודמים‪ .‬היא נסוגה ורחש הגלים הלוחכים‬

              ‫את החוף נשמע ואז נמוגה השירה מפני המוסיקה התזמורתית בהרמוניה מערבית‬

‫מינורית‪ ,‬שאף היא מוסטת אל הרקע וממשיכה לאורך כל המזמור‪ ,‬המסתיים ברעם‪-‬תוף‬
‫המבשר את האפילוג‪ .‬באפילוג שילב נינאגאוה שירה מפי המקהלה‪ .‬השירה העניקה רגע של‬
‫אתנחתא אך גם יצרה מומנטום לקראת הקינה האולטימטיבית‪ ,‬ברגעי ההרס המוחלט‬
‫והייאוש‪ 92.‬שיבוץ השירה נעשה תוך רגישות לתרבויות המוסיקאליות השונות של השחקניות‪.‬‬
‫הקו המלודי הבסיסי‪ ,‬בעל האופי היפאני המובהק ‪ -‬במקצב של ‪ 937/5‬ובמנעד של קווינטה –‬
‫הושר בפי כל אחת משלוש המקהלות על פי המאפיינים המוסיקאליים שלה‪ :‬בעוד המוסיקה‬
‫היפנית והערבית מתאפיינות בקו מוזיקאלי יחיד ללא הרמוניה‪ ,‬המקהלה של היהודיות סיימה‬

‫‪91 Suter (2003), p. 10.‬‬
‫‪92 Poole (1976), p. 285.‬‬
‫‪93 Kawatake Toshio, Japan on Stage, Japanese Concepts of Beauty as Shown in the Traditional‬‬

‫‪Theatre, trans. P. G. O'Neil, Tokyo, 3A Corporation, 1990, pp. 109-117..‬‬

‫‪ ‬גיליון ‪37‬‬  ‫‪ 110‬‬
   106   107   108   109   110   111   112   113   114   115   116