Page 106 - תאטרון 37
P. 106
תיאטרון אחר
במרחב הבימתי ,בהקצאה המדויקת של "שטח-המחיה" של הסולנים ושל המקהלה ובהקבצה
של המקהלות .שמירת המרחב של הסולן נענית גם למסורת התיאטרון היפני ,בו נשמר המרחב
המרכזי בראש ובראשונה לשחקן הראשי.
אווריפידס ממשיך להוליך את הקינה בהגברה מדודה לקראת כניסתה של קסנדרה:
טלביטיאוס ,השליח היווני ,מבשר רעה אחר רעה שתתרגש על הנשים לבית פריאמוס .כל אחת
מהנשים נופלת בגורלו של אויב מר :קסנדרה ,הנביאה המקודשת לאפולו ,תהייה אישה
לאגממנון; פוליקסנה כבר "משרתת" את קברו של אכילס ,ובמוצפן :היא איננה עוד בין
החיים ,אך ֶה ַק ֶּבה איננה מבינה את הצופן; ֶה ַק ֶּבה עצמה נבחרה לשרת את אודיסיאוס מלך
איתקה 80.עבור המלכה ֶה ַק ֶּבה זו ההשפלה הגדולה ביותר .וכאן היא נופלת לתוך קינה
ריטואלית ,המושרת בפיה81 :
קדימה ,לחבוט על הראש הגזוז שלך! ֶה ַק ֶּבה:
לשרוט עם הציפורניים את שתי הלחיים!
הגרילו אותי להיות שפחה
של חלאה בוגדנית ,חיה) ...בוזגלו(279-292 ,
אנו תוהים על כך ש ֶה ַק ֶּבה אבלה על אבדן כבודה יותר מאשר על אבדן הקרובים לה .אולם
עלינו לתת את הדעת לחלוקה האריסטוטליאנית לאתוס ,פאתוס ולוגוס 82.האתוס הוא
ה"אופי" ,או כהגדרתו של סארטר ,האדם האותנטי ,העומד על ערכיו וחירותו והוא המאפיין
את ה"גיבור"; 83הפאתוס הוא הסבל הפיזי והנפשי מעורר החמלה וההזדהות ,הוא המקום ממנו
יוצאת הקינה על האבדן בנפש וברכוש; הלוגוס ,הוא הדיבור הקוהרנטי וההגיוני .כאן מתגלה
הקבה במלוא האותנטיות שלה כאדם אתי.
קסנדרה בכניסתה ) 305בוזגלו; 308במקור היווני( מדברת בימבוס משולש בתוספת יאמבוס
כפול :ה"קול הנבואי" ,לאחר מכן היא עוברת למשקל הקינה הדו ְכ ִמיא ִכי ) ,(ˇ- - ˇ -החוזר על
עצמו גם באנטיסטרופה ) 330-348בטקסט היווני( .השורות של קסנדרה מצטיינות גם באנפורה
80המחזה הנשים מטרויה כחסר ,peripeteiaמתאפיין כמחזה של ,anagnōrisesגילויים עצמיים הבאים במינון
המתגבר באופן מדוד .הגילויים הללו מהווים את היחידה הדרמטית -ה"דופק" של המחזה וביצועו.
H. K. Lee (ed.) Euripides' Trojan Women, London, 1976, p.21. 81
82 Aristotle, Poetics, 1449b31-1450b20. See also, Aristotle Rhetoric, tr. Rhys Roberts, Penn State
University Electronic Classics Series Publication, 2010, 2,9.
http://www2.hn.psu.edu/faculty/jmanis/aristotl/Aristotle-Rhetoric.pdf, retrieved, 22.07.13.
83 Eric Bentley, "Jean Paul Sartre, Dramatist: The Thinker as Playwright", The Kenyon
Review, 8,1, (1946), pp. 66-79.
105 גיליון 37
