Page 105 - תאטרון 37
P. 105
– thrȇnosהקינה הטקסית-לירית .היא מראה כיצד מתקיימת בנייה של מתח דקלומי גובר,
החל בדיאלוג של פוסידון ואתנה בפרולוג ,המתאפיין בימבוס משולש ),(iambic trimeter
שהוא משקל הקרוב לדיבור הפרוזאי של השפה היוונית ,קצב-דיבור נינוח הראוי לאלים ,וכלה
בקינה המלאה באפילוג המתאפיין בדיאלוג ה ְס ִטיכ ֹו ִמי ִתי ) (stychomythyהמהיר וקצר
הנשימה.
המקהלה העברית :דניאלה וירצר ,אודליה מורה מטלון ,רבקה מיכאלי ,אסתי קוסוביצקי,
תיקי דיין
המונודיה של ֶה ַק ֶּבה באה מיד לאחר הפרולוג ובו היא מיד ממצבת את עצמה בתווך של
הקינה .בקינתה פונה ֶה ַק ֶּבה אל עצמה ואל המתים ,בלבטים לגבי "כדאיות" הקינה עצמה
ובזעקות כאב .כאן נפרשים בפנינו מאפייני הקינה :ה - polyptoton-שימוש חוזר בשורש
הפועל בהטיות שונות ,כך שנוצרת אנפורה במסגרת תבנית אנפסטית של שתי הברות קצרות
ואחת ארוכה ) ; ( - ˇ ˇ = anapaestהדוכמיאך ) ,(= ˇ- - ˇ - dochmiacהמבטא מצוקה
וסערת-נפש ,על ידי הגברת הקצב וערעור שיווי-המשקל המקצבי 79.למרות שמתרגם הטקסט
העברי לא שמר על מבנים אלו ,הכרתם ע"י השחקנים עשויה לשמש עבורם אינדיקציה לגבי
קצב הביצוע ,הטון והמצב הפסיכולוגי של הדמות .המקהלה מצטרפת במזמור הראשון שהוא
– kommosדיאלוג במשקל אנפסטי ,בדומה לזה של ֶה ַק ֶּבה .בכך מרחיבה המקהלה את
הקינה מבחינת הצורה ,התוכן והחלל .נינאגאווה הבין היטב עניין זה שהתבטא בשימוש
79. Martin West, Greek Metre, Oxford: Oxford University Press, 1982, pp. 108–109 104
גיליון 37
