Page 59 - תאטרון 37
P. 59

‫אם אני אביא אדם דתי שרוצה לשמור‪ ,‬נגיד מנהל "יד ושם"‪ ,‬אין לי עלילה‪ .‬אבל אם אני מביא‬
‫גר צדק ממגנצה‪ ,‬שעל סמך איזה מיתוס שאני המצאתי‪ ,‬מיתוס שאומר‪ ,‬שאם צאצא של‬
‫משפחת קלונימוס יאמץ לו גר צדק ממגנצה – יישמעו פעמי הגאולה‪ ,‬אז כן‪ .‬כי אין דבר כזה‪.‬‬

                                             ‫זה לא קיים‪ .‬אני חיברתי אותם בחשיבה תבניתית‪.‬‬

‫מכאן‪ ,‬שהכול נמצא כאן בצורה אימפליקטיבית‪ ,‬כלומר‪ ,‬דבר נובע מתוך דבר‪ .‬זהו‪ .‬רק חשוב‬
‫נורא להזכיר שהשם של המלצר בבית הקפה "מקס" בשדרות אמסטרדם על ‪ .122‬שם כתבתי‬

                                                                        ‫את המחזה‪ ,‬שמו חואן‪.‬‬

   ‫דמות דרמטית היא תמיד סמויה מן העין‪ .‬צריך לחשוף אותה‪ .‬בכולנו‬
  ‫סמויות דמויות‪ .‬איך אני מגיע אל הבפנימו‪ ,‬איך אני פתאום רואה את‬

                                 ‫הסמוי מן העין?‬

‫נעמה‪ :‬יחד עם זאת שהמחזה שואב ממקורות היסטוריים שהזכרת‪ ,‬שהם בדיוניים בצורה שבה‬
‫הרכבת אותם‪ ,‬בחרת להביא את המחזה אל שכונת רחביה בירושלים של היום‪ ,‬אל המשפחה‬
‫היהודית הזאת שסוחבת את נטל ההיסטוריה‪ ,‬שבא לידי ביטוי בדמותו של ינון שמנסה‬
‫להשתחרר מהנטל‪ ,‬ובא לידי ביטוי בתוכניתו המשיחית של אברם‪ ,‬גר הצדק‪ ,‬שמבקש להוליד‬
‫ישו חדש‪ .‬בעצם‪ ,‬אילו נושאים ביקשת לבטא ולהעלות לדיון באמצעות התשתית הסיפורית‬

                                                             ‫והדרמטית הזאת שיצרת במחזה?‬

‫יוסי‪ :‬תרשי לי לערוך את השאלה קצת אחרת‪ .‬אני אומר דבר כזה‪ :‬אצלי‪ ,‬דמות דרמטית היא‬
‫לא מישהו שהיה קיים באיזה מקום‪ .‬דמות דרמטית היא תמיד דמות סמויה מן העין‪ .‬צריך‬
‫לחשוף אותה‪ .‬בתוך כולנו סמויות דמויות‪ ,‬בתוך האנשים עצמם‪ .‬איך אני מגיע אל הבפנימו‪,‬‬
‫איך אני פתאום רואה את הסמוי מן העין? לכן גם ההיסטוריה‪ ,‬כן‪ ,‬כל יום שאני בונה על‬
‫ההיסטוריה הוא אמיתי מבחינת ההיגיון הפנימי שלו‪ .‬ההיסטוריה שהייתה באיזה שהוא מקום‪,‬‬
‫והיא נמצאת אצל כולנו‪ .‬לכן כל יום שאני בונה על ההיסטוריה ‪ -‬זה אמיתי‪ .‬אמינות זה‬
‫היכולת למצוא קשר קוזאלי בין סיבה לתוצאה‪ .‬לכן אני חושב שאמינות דרמטית היא הרבה‬
‫יותר מעניינת מאמינות בחיים‪ ...‬הרבה פעמים‪ ...‬וזה מה שעושה שמות במחזאות הישראלית‬

            ‫ובבימוי הישראלי ‪ -‬שמעריכים הצגה או סצנה לאור השאלה אם היא דומה לחיים‪.‬‬

‫כן‪ ...‬אז אני חוזר ואומר‪ .‬הדמויות האלה הן דמויות שאני כותב אותן מתוך איזו חשיפה‪ .‬אני‬
‫לא מכיר את הדמויות האלה‪ .‬אני בונה אותן בתהליך של חשיפה‪ .‬אני כל הזמן חופר אותן‬
‫ומנסה להגיע אליהן‪ ,‬אבל תמיד דרך היווי הדדי‪ .‬כלומר‪ ,‬הדבר הזה שנקרא "דמות בפני‬
‫עצמה" הוא חסר כל משמעות‪ .‬זו תמיד דמות בדינמיקה מול דמות אחרת‪ .‬זה כמו שני קופצי‬
‫טרפז‪ .‬אני עובד על הקפיצה שלי ‪ -‬אם לא יתפסו אותך באוויר‪ ,‬יצטרכו להביא שפכטל‪ .‬זה לא‬

                                                                                 ‫יעבוד אחרת‪.‬‬

‫‪ ‬גיליון ‪37‬‬  ‫‪ 58‬‬
   54   55   56   57   58   59   60   61   62   63   64