Page 61 - תאטרון 37
P. 61
התחלתי במחזות הראשונים ,כן ,נגיד ,ברחביה ,הכול שואף למצב קיצון :תיאטרון זה מקום
שהקהל פוגש את הקיצון .לפגוש את אמצע הדרך ,זה מקום לא מסוכן .מקום חביב על כולם.
ברגע שאחרי שלב זיהוי אין שלב גילוי ,והגילוי הוא המשנה– לא עשית את היומית .תראי את
כל מחזות הקלקר והסכרין שאת רואה בתיאטרון הממוסד .בכולם אומרים" :אה זה דומה לזה,
אה זה דומה לזה" .אה בטח .אין מצב שמישהו יגיד" :מה? באמת? אני?" כן .לזה אני חותר .אז
אני אומר -במחזות הראשונים ,למשל ברחביה ,זה עוסק באדם שמחפש זהות עד תום .בעצם
בא להתאבד .כל הנושא של אובדן והתאבדות מעסיק אותי ברמה פילוסופית.
כן .והדמות השנייה -זה בעצם המאבק ,הטוטאל .כשאני מסתכל על חלומות של אנונימוס -
זה המחזה השני -אני מפגיש אדם בפסגת חייו עם אירוע שקרה בצעירותו ,שבעצם הוא פגש
איזה גאון מטורף ,שלמעשה בניתי אותו במידה רבה מאוד על-פי איזו חוויה שהייתה לי עם
ארטו ,כשהייתי סטודנט מאוד צעיר .ראיתי את התיאטרון של ארטו .תיאטרון כמעט רליגיוזי.
תיאטרון דתי במובן של הקרבת קורבנות .בעצם הגאון הזה ,הדמות ששמה פטר ,פיתח
תיאוריה שנקראת "קפיצת המוות" – "שהשחקן צריך למות על הבמה על אמת .ומשם
לחזור לחיים" .הוא מפחד מזה ,הוא לא יכול לעשות את זה .כלומר הוא רוצה שאני אהיה כמו
ישו .אז תהיה הגאולה המלאה .כלומר -חוסר יכולת ההגעה לגאולה היא גם גבולות
התיאטרון ,וזה אותי -נורא נורא מעניין.
כי מה זה הווה אוטונומי דחוס? זאת כמוסה שמשוחררת מפגעי הזמן.
במילים אחרות ,ביס מהנצח.
במחזה השלישי שלי ,המורה לתנ"ך ,אותו הדבר .הוא מחפש דרך להכריע אחת ולתמיד את
יצר הרע -הווה אומר להביא גאולה ,באינטרפרטציה המעוותת שלו .דרך אגב ,אני מראה
את הסכנה הנוראה איך אפשר להפוך פתולוגיה לאידיאולוגיה .מדובר כאן בעצם על פדופיל
לטנטי ,שיוצר סובלימציה ומראה שיצר הרע נמצא בנעורים -הם מפתים אותו .אם הוא
יקריב )בעקדת יצחק היה צריך להקריב את יצחק( -העולם היה נגאל .גאולה .כך גם מגנצה:
הזוג הזה ממגנצה בא ללדת ישו חדש .אני לא רוצה את זה .אבל ,אני תקוע עם זה .ואני כבר
מגלה לכם סוד כמוס :שם ההפקה הבאה הוא אהבת החורף התחתון )אני מתחיל חזרות
בספטמבר( .ולאחר מכן יש עוד מחזה ,שגם הוא בכתובים ,שנקרא גלולת ירושלים ,כולם
עוסקים במה שנקרא הקיצון.
כעת ,לגבי הטכניקה של הכתיבה – תראי ,מחזאות היא 99אחוז טכניקה .והאחוז הנותר הוא
טכניקה .וטכניקה זה לא דבר קריר .טכניקה זה דבר אירוטי .כלומר ,איך בונים בניין .מה
הבנייה האוטונומית הזאת? כי מה זה הווה אוטונומי דחוס? זאת כמוסה שמשוחררת
מפגעי הזמן .במילים אחרות ,ביס מהנצח.
גיליון 37 60
