Page 63 - תאטרון 37
P. 63
היופי שבה .ארגון של משהו חי .ברגע שרואים כל מיני עיצובים של עבודה בעיניים -לא טוב לי.
אז אני אומר -זה השלב הראשון וצריך לעשות אותו ארוך .כלומר ,הפנמת תפריט הפעולות.
כאשר אתה עובד איתם על הפנמת תפריט הפעולות ,נוח לשחקנים .קל להם מאוד ללמוד את
הטקסט בעל-פה .אני נזהר מאוד מה שנקרא משינון כי הרבה פעמים תיתקע בצד הוורבלי ולא
בצד הפעולתי .כן .אני דוחה מאוד את הנושא הפיזי ממש כמעט עד הסוף .כן ,שבו כשהכול
מוכן -האירוע הפיזי כמעט מתבקש .אם אני אקח דברים ,כמו במגנצה את הכניסה של רות,
כשהיא הולכת להוציא את צלחות המרק מהפינה והיא מפחדת לדבר עם עורך דין ריגר שיושב
בכיוון הקהל .גם את כל הכניסות שמנו בכיוון הקהל ,ונרות הזיכרון שלנו גם אותם הנחנו
קדימה .כלומר רוב הפעולה נמצאת מאחורי התפאורה .לא בתוכה .כשהכניסה פנימה היא
תמיד משמעותית .ישיבה על כיסא או קימה מכיסא זה אירוע קוסמי .אני מפריד הפרדה
מוחלטת בין שחזור התנהגותיות )ביהביוריזם( לבין פעולה דרמטית .כן ,לכן אין אצלי דף
דמות .אין אצלי תעשה לי איזה מין תיק רפואי -שזה נורא .זה בלבול "מישהו" עם "דמות
דרמטית" .זה בלבול מוחלט .את ואני זה מישהו .המלט זה לא מישהו בכלל ,זה סך הכל של
הפעולות כן ,זה הכול .והוא חי ומת מהפעולות האלה .ולכן העבודה של השחקן מתרכזת
בפעולות .ואז אני רואה בדרך הזאת משהו מעניין כששחקנים שואלים אותי איפה הפעולה ,אז
הדו-שיח שחקן במאי הוא כלכלי .אין לי שאלות מי אני ,מה אני רוצה .כל השאלות האלה -
תגיד לי ,תסביר לי ,כל זה לא עולה בכלל בחזרות .שלושה מושגים לא עולים אצלי בחזרות:
המילה דמות ,המלה מצב ,והמלה יחסים .הם שלושתם פעלים יוצאים ולא נקודות מוצא.
הדבר הזה שנקרא "דמות בפני עצמה" הוא חסר כל משמעות .זו תמיד
דמות בדינמיקה מול דמות אחרת .זה כמו שני קופצי טרפז .אני עובד על
הקפיצה שלי -אם לא יתפסו אותך באוויר ,יצטרכו להביא שפכטל .זה
לא יעבוד אחרת.
כן ,כלומר ,אני אדע את הדמות ,אני אכיר אותה .תראי ,אברם ]השחקן אברום הורוביץ[ ,למשל
שלא רגיל לעבוד ככה ,הוא צריך משהו משלו ,מיד :מי אני? איך אני מדבר? ואני
הקשיתי עליו את החיים .כשהוא התחיל לצבור את הדמות לקראת הסוף -אנחנו צוברים
אותה ,את סך כל הפעולות הלא צפויות שלה -פתאום הוא יכול לשחק את זה .כלומר אני
מביא את האנשים שעובדים איתי ביחד .זה ממש .אם העבודה היא לא אירוע של כמעט
אינטימי אני לא יכול לעבוד .כן .זה לא זה .מאוד .עם זה אני מרגיש אושר .כן אושר .ממש
אושר .שזכיתי לעבוד עם אנשים שמקשיבים לי ,כן .ומשתמשים במה שאני אומר ,ומחזירים
לי .אני בתור שחקן לומד מהם .אני שחקן טירון .אני מקשיב להערות שלהם .מה שאני אומר,
הדבר הזה – "להקשיב" -זה לא דבר נורא יפה ונורא חברותי ,זה הדבר הכי הכרחי .אם אתה
לא תקשיב לא תקבל ...אני מחליט בסוף ,אבל ההחלטה היא אף פעם לא שרירותית .היא אף
גיליון 37 62
