Page 54 - תאטרון 43
P. 54
אופיר ממן
לטעום משמעות
בישול על בימת התאטרון הישראלי .יוצרי תאטרון
ישראלים נכנסים למטבח כדי לשכלל את האמצעים
המשמשים אותם לשם אמירתם האמנותית והחברתית
ניוקי טבעוני בטחינה וחציל שרוף ,מרק מולוכייה ,אורז טחון בחלב קוקוס
וריבה מעל ,שקשוקה וגומבוץ' שזיפים מבושלים על בימת התאטרון הישראלי
בשנים האחרונות ,ומסמנים מגמה הולכת ומתרחבת של יוצרי תאטרון
הרותמים את הבישול לשכלול האמצעים העומדים לרשותם בטוויית אמירה
אמנותית וחברתית.
המוצרים המשמשים לבישול ותוצריו מהווים אובייקטים בימתיים היוצרים
למעשה מכפלה של הנוכחות הממשית בעולם הבדיון ,קיום פיזי של עצמים
שלעולם יהיו הם עצמם בעולם המושתת על ייצוג :התבשיל והשחקן.
ובהיבט זה נקראים אנו לתהות – האם שינוי "מערך הכוחות" שבין הממשי
ובין הבדיוני גורר אחריו שינויים משמעותיים המייחדים הצגות אלה ,או שמא
ניתן לתפוס את תוצרי הבישול כעצמים אחרים על הבמה? במאמר זה אבקש
להראות שאכן ב"הפרה" שכזו נוצרים מאפיינים המייחדים נישה זו של הצגות,
אולם לא רק בה ,אלא גם בתכונות אחרות של האוכל והכנתו הנכרכת
באמנות המשחק .עוד אראה ,שהצגות אלה המזמינות את הקהל לטעום
מהתבשיל במהלכן או בסופן ,מותחות קשר בין הפרטי והקיבוצי ,האישי
והקהילתי ,ממנו מהדהדת אמירה לגבי הזהות הישראלית בכלל.
רטוריקה קולינרית
בניסוי שנערך בקרב חמישים ושבעה סטודנטים במכון הטכנולוגי בקליפורניה
הופתעו החוקרים לגלות שתמונה ברזולוציה גבוהה של אוכל וטקסט המציין
שמית אותו פריט מזון ,על אף שהם מכילים סוגי מידע שונים ,אינם נבדלים
ביכולת השפעתם על הערכת שוויון של מוצר זה או אחר .בשני המקרים בחרו
52תאטרון גיליון 43