Page 56 - תאטרון 43
P. 56
הספקנות הקיימת לגבי יכולתו של הריח להיות נגיש לשיפוט רציונלי הם
תולים בדעות קדומות .שיינר וקריסקובץ מודיעים היטב לאופיו הנדיף של
הריח וכן להשפעתו המידית על הרגש והגוף ,אך בו בזמן הם מבקשים לטעון
שהפצת הריח יכולה ליטול לעצמה סדר פנימי משלה הפונה להכרה .במגע עם
הריח המוח יכול להיות חשוב לא פחות מחוש הריח .להמחשת טענותיהם הם
מאזכרים את תעשיית הבשמים בה כל בשם מתחיל יודע להבחין בין עשרות
ריחות .כיוון מחשבתם מתווה נתיב לניתוח התר אחר הריח המובחן ,הריח
שניתן למיין ולהגדיר ולפיכך גם לתאר.
לצד אפשרות שכזו ,פריזמה משוכללת יותר לבחינת הנושא שעומד לפנינו
מוצעת בדיון שעורכת סלי בנס ברטוריקה של הצגות העושות שימוש בהפצת
הריח 15.בהביטה במחקר התאטרוני מוצאת בנס שרבים מהעוסקים בסמיוטיקה
של שפת התאטרון אינם כוללים בניתוח מערכות הסימנים של המדיום את
הריח ומשמעותו .לדעתה ,ההסבר נעוץ בכך שלא אחת הריח משכפל את
המשמעויות שמעביר הפן החזותי והמילולי .בנס אינה יוצאת כנגד הקשר של
הפצת הריח למערכות סממנים אחרות ,והנחתה היא שהתאטרון מייצר דימוי
סנסורי טוטאלי ,או רצף דימויים ,שהריח המופץ נשזר בהם.
בתוך גשטלט זה היא מציעה לנתח את השימוש שעושים היוצרים בהפצת ריח
בהקשר לערוצי התקשורת הדומיננטיים ,באופן המכיר בד בבד בכוח הרטורי
של מה שהיא מכנה כ'-אפקט הריח' ) .)Olfactory Effectאת מרבית היריעה
בניתוח היא מקדישה בהתאם לכך לניסיון לייצר מיון שיטתי של השימוש
שנעשה בריחות על הבמה ,המשרטט תמונה מורכבת בהרבה מזו המזהה בריח
אמצעי לעיבוי משמעויות קיימות .גם אם שימוש רב נעשה בריח להגברת
תחושת הריאליזם וליצירת האווירה ,מראה בנס כיצד 'אפקט הריח' יכול
להעניק להצגה מסגרת ריטואלית ,לעורר בצופה זיכרון מסוים ,לגרום
להיווצרות משמעות נגדית וממד אירוני ועוד.
מאמר זה מוצא אפוא בשני הנתיבים המתוארים נקודת מוצא לניתוח ,כאשר
הוא מבקש לצעוד צעד נוסף .וכך ,לצד ניתוח הריח המובחן ,אבקש להתייחס
גם לאלמנטים רטוריים אחרים מובחנים ,שניתן לתארם ולהציבם בתוך מארג
15 Sally Banes, 'Olfactory Performance', The Drama Review, Vol. 45, No. 1(2001), pp.68-
76.
54תאטרון גיליון 43