Page 55 - תאטרון 43
P. 55
גסטרודרמה
הבישול בהצגה פאפעג'ינה הוא סממן רב פנים לעולמן
הרגשי של הנשים במחזה .בעולם פטריארכלי קפוא
ונוקשה ,ביטויי התשוקה הראשוניים יתבצעו מתחת
לשולחן הבישול של האם ,וגם האפיזודה הרומנטית של
האם והרוכל תתבצע בעת לישת הסולת.
הסטודנטים להקצות סכום דומה מההקצבה המוגבלת שהועמדה לרשותם
בתחילת הניסוי לרכישת מוצרים על פי בחירתם .את ההסבר לתוצאות שעמדו
כנגד הנחות מוקדמות תלו החוקרים בהשערה שבשני המקרים לא נוצר השיוך
המידי לאוכל ממשי .לעומת זאת ,באופן פחות מפתיע ,הצגה פיזית של פריט
המזון עצמו גרמה למשתתפי הניסוי להעניק הערכת שוווי גבוהה יותר
במובהק 12.לנכונות לשלם יותר בעבור המזון המוחשי מצאו החוקרים מספר
הסברים ,ביניהם כאלה הנשענים על ספרות מדעית העוסקת בדפוסים
התנהגותיים בקרב בעלי חיים .בהתאם לזו זוהתה הנוכחות של האוכל כגירוי
המעורר דפוסי התנהגות רפלקסיביים ביולוגיים המשפיעים על הערכת השווי.
היפותזה אחרת שהעלו גרסה שהצגה מוחשית של אוכל מערבת את חוש הריח
ולפיכך היא עשויה לעורר תגובה רגשית המשפיעה על הערכת השווי13.
מחקר זה מצביע על האתגר המתודולוגי העומד בפני המבקשים לפענח את
דרכי העברת המסרים בהצגות העוסקות בבישול ממשי ,בסמנו את קיומם של
שני סוגי אינטראקציה בין צופה ובמה כלליים ומעורפלים שקיים קושי ברור
לשים את האצבע על הרגע שבו הם אכן מתקיימים :יצירת מניפולציה
תודעתית המושתת על פנייה לביולוגי ועיבוי רגשי שיש בו למסך את תודעת
הצופה ,באופן חלקי או מלא.
הכרה בכך מחייבת אימוץ כלים יעילים יותר לבחינת הנושא .פלטפורמה
לניתוח שכזה מוצא אני אצל חוקרים כגון לארי שיינר ויוליה קריסקובץ14,
המבקשים להעמיד למבחן את הקישור הנפוץ של הריח לרגשי ולביולוגי.
לדידם ,מסורת ארוכה של הגות נטתה לנתק את הריח מהאינטלקט ,כאשר את
12 Benjamin Bushong et al., 'Pavlovian Processes in Consumer Choice: The Physical
Presence of a Good Increases Willing to Pay', The American Economic Review, Vol. 100,
No. 4 (2010), pp. 1556-1571.
13 Ibid, pp. 1560-1561.
14 Larry Shiner & Yulia Kriskovetz, 'The Aesthetics of Smelly Art', The Journal of
Aesthetics Art Criticism, Vol. 65, No. 3(2007), pp. 273-286.
53תאטרון גיליון 43
