Page 30 - תיאטרון 46
P. 30
בני ארצך? קאנט:
אכן. סוקרטס:
טוב .ומה הלאה? קאנט:
מדוע אתה מתבייש? שפינוזה:
)מתבייש( כי הכוונה למחברי טרגדיות יווניות עתיקות… סוקרטס:
טוב .ומה הלאה? קאנט:
הם טוענים שיש רק דרך אחת – סוקרטס:
ומהי? קאנט:
שיאמר כבר ,חסר הבושה. שפינוזה:
)מדגיש( האמנות! הם אומרים שרק בעזרת האמנות אפשר סוקרטס:
להשפיע על האנשים שם למטה.
קאנט:
מעניין ,רעיון לא רע. סוקרטס:
)מתרכך( בכנות ,לא העזתי לדבר על זה בהתחלה ,אבל —
שפינוזה:
אין פתרון אחר .כך אני מאמין.
באמנות יש דמיון ,היא יוצרת מיתוסים או שירה ,רק לא אמת. קאנט:
ועם הדבר הזה עלינו לשתף פעולה? שפינוזה:
מגוחכת ההסתייגות שלך .אל נא תכעס עליי ,אבל האשליה סוקרטס:
שהיא מביאה לבני האדם קרובה יותר לאמת מהאמיתות
קאנט:
האנושיות.
טוב ,אבל בכך אנחנו פותחים את פתחי הסכר. שפינוזה:
הניסיון ההיסטורי מפריך את הספקות שלך ,ברוך.
אין ספק .בעניין אחר :כיצד אתה מדמיין זאת לעצמך מעשית, סוקרטס:
סוקרטס? שנלך לשחק בתאטרון ,שנעניק השראה למחזאים ,או
שפינוזה:
השד יודע מה?
הפרופסור צודק .איננו יכולים פשוט להתייצב כנפשות פועלות
על הבמה ולהעלות הצגה לפני בני האדם.
דרך אחרת לדבר אליהם אין לך! רק נפשות ממשיות
פועלות…
יפה ,אבל נשים את עצמנו ללעג.
28ת י א ט ר ו ן גיליון 46
