Page 34 - תיאטרון 46
P. 34
)עושה זאת( ככה ...כבר יותר טוב. קרל:
)האסירים האחרים נכנסים גם הם ומתפזרים בצריף .המקום צר מלהכיל את
כולם ,רבים על המקומות .הקאפו יוצא(.
*** פריץ:
)לארנסט( שמעת איך מפקד המחנה כעס וקילל ,כי נתנו לנו ארנסט:
רק שמיכה אחת בבוכנאו ,ושאנחנו מלוכלכים כל כך ושורצי
פריץ:
כינים?
ארנסט:
מה כבר אוכל להגיד לאופטימיסט ותיק שכמוך .פשוט תמשיך
להאמין שיהיה יותר טוב. פריץ:
למה לא? דווקא אתה צריך להתווכח אתי! לא היית בטוח ארנסט:
שנלך ישר לתאי הגזים? והנה ,עכשיו הגענו למחנה נורמלי! פריץ:
אל תהלל את היום לפני בוא הערב .קודם תדאג שתהיה קאפו, ארנסט:
ואז תוכל לאכול כמה שתרצה ,וחכה עד הסוף – עוד יחסלו פאול:
את כולנו ,עוד תראה. פרנץ:
קרל:
בבקשה ,אם תצליח להוכיח לי שזה מה שעומד לקרות ,נמשיך פרנץ:
לדבר .עד שלא תוכיח ,אני ממשיך להתנהג כאילו בוודאות קרל:
ארנסט:
שרדתי.
קאנט:
אני לא מחכה עד הרגע האחרון .האכזבה תהיה קשה מדי...
אתה מתכוון לומר שלא תוכל לשרוד את האכזבה? )צוחק(
לפחות שמרת על חוש ההומור.
)בקול רם ,לכולם( היו לי שתי סיגריות בשק הלחם! עוד
מכרטיס המענק האחרון .איפה הן עכשיו? מי שוב פילח אותן?!
הפילוחים הנצחיים האלה! ואני חשבתי שאנחנו חברים…
מי כבר יגנוב? הרי כולנו כאן יחד מאותה ארץ.
רק תזכור את אוטו.
הו אלוהים ,גם הוא כבר שילם על זה.
גם זה סדר עולם צודק .אם אחד חוטא בגלל פרוסת נקניק
והולך לגז בגלל זה…
)לאחר ששלושת הפילוסופים התערבו בין האסירים והאזינו
לשיחה( :אנשים טיפשים ,אני אומר לך ,ברוך .בממד החומרי
32ת י א ט ר ו ן גיליון 46
