Page 36 - תיאטרון 46
P. 36
)נמוכה ,פשוטה ,צעיף על כתפיה ,עצובה ומודאגת ,נכנסת אימא:
מימין מהכניסה הבלתי נראית של הצריף( אה ,הנה הם.
קרל:
)עומדת ליד בניה( פרנץ:
כך נמשכת ההקרבה ,ולא יוצא מזה כלום. קרל:
פרנץ:
אל תדבר ככה ,קרל .אתה יודע בדיוק כמוני שהזוהמה הזאת קרל:
שאנחנו קוראים לה חיים היא חסרת היגיון ,ואין טעם לחיים פרנץ:
אם לא היינו מוכנים בכל רגע להשליך אותם למען משהו קרל:
פרנץ:
אחר.
קאנט:
משהו אחר – מה בדיוק?! שפינוזה:
סוקרטס:
קרא לזה איך שתרצה .אתה מרגיש אותו ,בדיוק כמוני –
לפחות אנחנו חשים בו. אימא:
לכל דבר יש גבול .אתה לא יכול פשוט להשליך את חייך…
למה לא ,אם יש להשלכתם משמעות?
למה אתה קורא משמעות? שבסוף לא יישאר מחייך דבר?
אולי גם לזה .איך שלא יהיה ,החיים המזוהמים האלה הם חסרי
משמעות ככל שמוסיפים לשקוע בזוהמה הזאת .מי שלא מוכן
להקריב את חייו ,רק נרקב וגוסס; חייו חסרי משמעות .זאת
העמדה שלי .ולא הייתי מ ֵעז לבטא אותה לולא ...אילולא היינו
יושבים כאן.
***
מרשים .שמעתם ,רבותיי?
בכנות ,אינני מאמין להם.
אולי כל זה עוד יוכיח את עצמו במעשים.
)ניגשת לפילוסופים ,מבוישת ,ענווה( סלחו לי רבותיי ,אך אלו
שני הבנים שלי ,חוץ מהם לא נשאר לי דבר .הם לא נפלאים?
לא ילדים טובים? רק טיפשים ,כל כך טיפשים! שתדעו ,פרנץ
היה יכול לנסוע לאמריקה ,ועוד בזמן ,אבל נשאר עם בעלי
ואתי ,ואני יודעת מדוע :הוא לא רצה להשאיר אותנו מאחור.
כן ,זאת הסיבה .בעלי ואני התחננו שייסע" .לא" ,הוא אמר.
"אני נשאר .מצבי לא רע כל כך כאן" .אתם מבינים? הוא לא
רצה שנדע שהוא נשאר רק בגללנו.
34ת י א ט ר ו ן גיליון 46
