Page 37 - תיאטרון 46
P. 37
)מנחם( בדיוק הסכמנו בינינו שבנך פרנץ פיקח מאוד ,גברתי
היקרה. קאנט:
שפינוזה:
אדם טוב באמת. סוקרטס:
אימא:
שמרי על רוח טובה ,גברתי היקרה .אנחנו כבר נדאג לבנים קאנט:
שלך. אימא:
שפינוזה:
)משתחווה שוב ושוב( אני מאוד מודה לכם ,רבותיי .עם מי יש אימא:
לי הכבוד?
קאנט:
גברתי היקרה ,את יודעת ,אבל שכחת :איננו אוהבים לנקוב שפינוזה:
בשמות. סוקרטס:
סלח לי ,סלח לי .רק חשבתי ...הייתי רוצה ...האם תוכל לומר אימא:
מילה טובה קטנה למעני?
שפינוזה:
מה? לשם מה? אצל מי? קאנט:
כי אני כל כך מתגעגעת לשני הבנים שלי – וכאן הם סובלים סוקרטס:
כל כך ,אני יודעת ,אני רואה – אז חשבתי שאגיש בקשה
שיצרפו אותם אליי.
זה בלתי אפשרי ,גברתי היקרה.
)לוחש לקאנט( לא כדאי לפחות לנסות ,אדון פרופסור?
עדיף שלא ,ברוך .בוא לא נתערב .אבל בעניין אחר )לאימא(
תמכי בבניך ,ואנו נבטיח לך שגם אנחנו נעשה כל מה
שביכולתנו.
)נרגשת( אני מודה לכם ,רבותיי ,תודה רבה! שהאל יגמול
לכם .והאמינו לי ,הם ראויים .תראו ,הנה )מוציאה בתנועה
מסורבלת מתיק היד שלה מכתבים וחבילות קטנות( – כל זה
קיבלתי מהם.
כיצד? הרי אסור להם לכתוב וגם לא לשלוח חבילות מהמחנה?
מה זה בכלל?
)מביט יותר מקרוב( הו ,עדיין אינך מבין? אלו מחשבות
שכיוונו הבנים אל אמם ,ותפילות שהתפללו למענה .לזה אני
קורא דורון ,מתנות…
גיליון 46ת י א ט ר ו ן 35 
