Page 31 - 2כיון ראשוני חוברת

‫‪32‬‬

‫‪ T‬הוריפ ב הרמ פ ‪267 t‬‬

‫מאז שנגזרה גזירת המן בשלשה עשר בניסן‬ ‫להודות בהודאה בלבד‪ ,‬וזה גורם ביטול‬
‫ועד שלשה עשר באדר של השנה הבאה‪.‬‬ ‫בתכלית" (פלח הרמון)‪.91‬‬

‫כידוע‪ ,‬גזירת המן היתה רק על היהודים‪,‬‬ ‫זה הטעם שנקראו ישראל בימי מרדכי‬
‫ומי שהיה ח"ו ממיר את דתו‪ ,‬לא היה נכלל‬ ‫ואסתר בשם "יהודים"‪ ,‬מלשון הודאה‪ ,92‬לפי‬
‫בגזירה זו ויכל להנצל ממנה‪ .‬ואף על פי‬ ‫שהיו בביטול גמור בלי הרגשת מציאותם‬
‫כן לא עלתה על דעתם של ישראל לעשות‬ ‫כלל‪ .‬על ידי ביטול זה זכו ל"וקיבל היהודים"‪,‬‬
‫כן‪" ,‬ואם כן הרי כולם היו מזומנים ומוכנים‬ ‫שעל ידו המשיכו וקבלו בפנימיות בכליהם‬
‫להריגה על קידוש השם בפועל ממש" (שערי‬ ‫את עצמות אור אין סוף שנמשך מלמעלה‬

‫אורה)‪.‬‬ ‫למטה‪.‬‬

‫והנה‪ ,‬מסירת נפש אינה ענין הנובע‬ ‫וזכו אז ישראל למדרגת הבטול הגדול‪,‬‬
‫מהטעם והשכל‪ ,‬שהרי השכל אינו מחייב את‬ ‫על ידי מסירת הנפש על קדוש השם‪.‬‬
‫האדם למסור את נפשו‪ .‬והיינו‪ ,‬שבתנועה‬
‫זו לא מורגשת מציאותו של האדם שהוא‬ ‫שהרי אם רצו להמיר דתם לא היה המן‬
‫המוסר את נפשו‪ ,‬כמו שהוא אצל האדם‬ ‫עושה להם כלום‪ ,‬שלא גזר אלא על‬
‫המתבטל ברצוא‪ ,‬אלא מסירת נפש הוא ענין‬ ‫היהודים‪ .‬אלא שהם מסרו עצמן למות‬
‫של ביטול גמור לעצמות אור אין סוף שלא‬ ‫כל השנה כולה‪ ,‬ולא עלה להם מחשבת‬
‫תתכן בו השגה כלל‪ ,‬ובזה מציאות האדם‬
‫אינה מורגשת כלל‪ ,‬אלא הוא עומד "בהעדר‬ ‫חוץ ח"ו‪.‬‬
‫שום חפץ ורצון כו' בלתי לה' לבדו" (ד"ה‬
‫ויקח המן)‪ .‬ומאחר שישראל עמדו בביטול‬ ‫ועל ידי בחינת מסירת נפש זכו לבחינת‬
‫גמור כזה במסירת נפשם‪" ,‬מחמת זה נקראו‬ ‫קבלה גמורה‪ ,‬שנכנס ונמשך להם בחינת‬
‫יהודים‪ ,‬בבחינת הודאה שלמעלה מן השכל‪.‬‬
‫שמזה נמשך מסירות נפש‪ ,‬כי לא תוכל להיות‬ ‫אור אין סוף ברוך הוא ממש‪.‬‬

‫על פי הטעם ושכל" (פלח הרמון)‪.‬‬ ‫לגילוי זה של עצמות אור אין סוף‪ ,‬הנמשך‬
‫למטה בכלים התחתונים של הברואים‪,‬‬
‫ועל ידי הביטול גמור במסירת נפש נעשו‬ ‫שהמשכה זו היא על ידי בחינת ה"סוס" ‪-‬‬
‫ישראל כלים לקבל בתוכם בקבלה גמורה‬ ‫ביטול גמור והודאה ‪ -‬הגיעו ישראל בימי‬
‫ופנימית את עצמות אור אין סוף‪ ,‬שלא ניתן‬ ‫הפורים על ידי מסירת נפשם במשך כל השנה‪,‬‬
‫להגיע אליו על ידי כלי ההשגה המוגבלים של‬
‫האדם‪ ,‬שהרי "לית מחשבה תפיסא ביה" אלא‬ ‫‪ .91‬בסגנון אחר‪ :‬ברכה היא המשכה מבחינת‬
‫ההעלם לבוא לידי גילוי‪ ,‬ואילו הודאה היא במקום‬
‫על ידי ביטול גמור ומסירות נפש בפועל‪.93‬‬ ‫שהעלם וגילוי שוים לפניו‪" ,‬שעצמות אור אין סוף‬
‫למעלה הוא מבחינת העלם וגילוי‪ ,‬כי לית מחשבה‬
‫‪ .93‬וזהו שהיה אצלם אז שלימות הגילוי דמתן‬ ‫תפיסא ביה‪ ,‬אפילו ההעלם כגילוי נחשב ‪ . .‬על כן‬
‫תורה‪ ,‬כי עיקר החידוש של מתן תורה הוא בענין‬ ‫לא שייך בחינת הברכה‪ ,‬אלא רק בחינת הודאה‪ .‬וזהו‬
‫הב' של צורך הכלים ‪ -‬מצד שורש הכלים בעצמותו‬ ‫בחינת יהודים‪ ,‬שהם רק בבחינת הודאה‪ ,‬שהוא רק‬
‫יתברך שלמעלה מכל גילוי ואין בו אלא הודאה בלבד‪,‬‬ ‫בבחינת עצמות אור אין סוף ממש" (ד"ה אם ישים)‪.‬‬
‫ולדרגא זו הגיעו ישראל במסירות נפשם שלמעלה מן‬
‫‪ .92‬שהרי השם "יהודים" הוא על שם שבט יהודה‪,‬‬
‫הטעם ודעת‪.‬‬ ‫שנקרא כך לפי שאמרה לאה "הפעם אודה את ה'"‬

‫(ויצא כט‪ ,‬לה)‪.‬‬