Page 15 - etmol 77
P. 15
היה כי משחרב הבית נאסר לנגן ול בויניציאה שני חתנים עשירים ,ואחד נוסדה בשנת תע״ח ) (1718או סמוך
שיר .נגדו שלח הרב יהודה אריה ממד מהם היה חבר ב׳׳אקדמיה המוסיקאלית״ לפניה ״כת בחורים״ שהתאספו בליל
דינה את חציו ואמר ,כי כל שסובר של יהודי ויניציאה .הם הזמינו לבית שבת לשיר שירי חול ועמם היה נוצרי
שהדבר אסור הוא חסר בינה ,ומי שהוא הכנסת את הזמרים של האקדמיה .שתי שהיה מנגן בגיטרה וגם שר עמהם .על
חסר בינה אין ללמוד מדבריו .וכך הוא מקהלות זימרו בערב שמיני עצרת ובע כך נתעורר ויכוח בין הרבנים .יש
אומר :״כל מי שיש לו מוח בקדקדו יודה רב שמחת תורה .לבית הכנסת הובאו שהתירו ויש שאסרו והחבורה פנתה
דלהלל לה׳ בזמרה בשבתות ויום טוב כלי-זמר וביניהם עוגב .אולם הרבנים בשאלה לרבני קאסאלי ,הם אמרו שמג
יקרא דבר מצוה ,כמו לשמח חתן וכלה ,אסרו להשתמש בו ,והטעם לא היה מתם היא ״למען תמהר לשונם לדבר
אשר כל שבת קודש כלה היא אצלנו ,משום האיסור לנגן בכלי בחג ,אלא צחות״ כי השירים הם ״בענייני חכמה
וחייבים אנו לקשטה ולשמחה בכל מיני משום שהנוצרים מלווים את תפילתם ומוסר״ .הרב גבריאל פונטרימולי דחה
בכלי זה .מכלל לאו אתה שומע הן ,את הנימוק הזה ,כי ״מה ענין הניגון עם
שמחה״.
שהתירו לנגן בכלי-נגינה אחרים .דומה דבור הצחות״ והנגינה אסורה בכלל
שבמשך הזמן גברה ידם של המתנגדים ״מפני החורבן״ .שלא כמותו אמר הרב
ושוב לא נהגו לזמר בעוגב אלא בבתי אברהם סיגרי שיש מתירים ,אבל לדע כפי דרך המוסיקא
תו אין זה אלא להלכה ולא למעשה. כנסת מעטים .מעתה היתה הנגינה בעו חכמי ויניציאה סמכו ידיהם על פסקו
מטעם זה אמנם הצטרף לדעת האוסרים, גב לרוב על ידי גוי וכדי לשמח חתן של הרב יהודה אריה ממודינה והגדיל
אבל צימצם את דבריו למקום ״שלא הרב והמקובל הנודע עזרא מפאנו,
וכלה ואפילו בשבת. שכתב :״כבד את ה׳ מהונך ממה שחננך,
נתפשט המנהג להיתר״ .שומע אתה אוהבי השירה והנגינה לא אמרו והם הקולות הערבים במשקל ושיעור,
שיש שנהגו בכך ,והללו אין למחות נואש ,נתחברו לחבורות ,והיו מתאס כפי דרכי המוסיקא״ .הרב יהודה אריה
פים נשים אנשים ונשים ,נערים ונע ממודינא סתם ולא פירש אם מותר לנגן
בידם .על השאלה השיב גם הרב יהודה רות ,תחילה לזמר בלילי שבת ואחר-כך בכלי״שיר בבית הכנסת .ברם ,אין אנו
בריאל ממנטובה ,שאותה שעה היה בעל גם בליווי עוגב ,שנוכרי היה מנגן בו. צריכים להיות בעלי דמיון לדעת מה
כבר לפני שנת שע״ד ) (1614התריע היתה דעתו אם היה נשאל על כך ,ואכן
הסמבות הגדולה באיטליה .הוא אמר הרב יששכר בער איילינבורג ,רבה של יש להניח שכבר באותם הימים הונהגה
שיש לייחד את השבת לדברים שבקדו גוריציאה ,על כך ש׳׳בחורים וגם בתו מוסיקה בכלי״נגינה בסדר העבודה
שה בלבד ,ללמוד תורה ולהנעים זמר, לות ,זקנים עם נערים ,ובפרט עם נשים בבית הכנסת ,ואפשר שכמה מן המנגי
נשואות שהן מזמרות ומשמיעות שיר נות של שלמה מן-האדומים נוגנו בכלי-
לא בשירי חול אלא בשירי קודש. בזמירות בשבת עם בחורים זקנים עם שיר .מכל מקום ,בשמחת תורה ,בערבו
במודינה ,קהילה שכיהנו בה רבנים נערים יחד״ .הוא אוסר זאת מחשש של יום וגם בתפילת היום ,ניגנו בכלי-
נודעים ,היתה בתקופה זו ״חבורת שיבואו לידי הרהור עבירה .ואין הדב שיר ,ואין צריך לומר בהושענא רבה,
המשוררים והנוגנים״ .הרב ישמעאל רים אמורים בבית הכנסת ולא בכלי- שהוא יום חול ,וכנראה שניגנו גם
הכהן ,איש הלכה מובהק ובעל שם,
כתב בהיותו צעיר לימים ,שירים בנוסח נגינה. בשביעי של פסח ובשבועות.
איטלקי וחיבר קנטטה עברית ליום בענייני חכמה ומוסר מצאנו כלי-נגינה בבית הכנסת באיט
הושענא רבה תק״י ) ,(1750בה מדובר ליה ,אבל עוגב לא מצאנו ,דומה שרק
ואכן ,בקהילה אחת ,כנראה בקאסא- בדור שאחרי הרב יהודה אריה ממודינה
על הסירנות ואוליסים ו״הד הזמרה״. לי או באחת מקהילות מונפיראטו, הכניסו עוגב בכמה בתי-כנסת ויש בי
שיר זה הוא כתב לכבוד ״חבורת
המשוררים והנוגנים״ ש׳׳אחרי בלותה
היתה לה עדנה״ ובאו ״החברים החד
שים שחזרו והחזירו העטרה ליושנה״.
דינו ויכוח בין רב גדול ומפורסם ששי
סעודת פסח באיטליה בתקופת הרנסנס בח את הנגינה בעוגב לבין רבנים
שהתנגדו לכך .הדברים כלולים בחיבו
רו של הרב אברהם יוסף שלמה גרא-
צייני ,הנודע בכנויו אי״ש ג״ר ,שכיהן
בקהילת מודינה ,ואלה דבריו :״ואין
לחוש כשהמשוררים יהודים מנגנים ן
בכלי האורגאנו בשירות ותישבחות ‘
שאומרים לה׳ יתברך שמו ,ואם עושים
'' ^ כך לא שייך לומר כאן שאין לעבור על ' %׳ ל י
פסוק ובחוקותיהם לא תלכו .ולנגן לצו
רך מצוה באותו כלי שיר שיש בו מפו
חים ,כדי לנענע הקנים שמוציאים רוח
מקולות משונות ,הקורין אותו אורג-
א״נו בלעז ,ובלשון חכמים טבלא גיר-
גונא ,לא ראיתי שום מורה שמוחה על
זה משום ובחוקותיהם לא תלכו .וגם לא
מצאתי שום פוסק לא מן הראשונים ולא
מן האחרונים שאוסר בזה״ .מדבריו של
הרב אברהם גראצייני למדים אנו שהיה
לו בעניין זה ויכוח עם חכמים שהתנגדו
לדעתו.
_______ י•י«י ^^^pי> ^nדf<%ן׳• '* ** y fוסן המומר ג׳וליו מורזיני)שמואל נחמי-
אש בשמו העברי (1687-1612 ,מוסר
שסמוך לשנת ש׳׳צ ) ,(1630בשמחת
"f■ " i תורה ,היו בבית-הכנסת הספרדי
15