Page 15 - etmol 77
P. 15

‫היה כי משחרב הבית נאסר לנגן ול­ בויניציאה שני חתנים עשירים‪ ,‬ואחד נוסדה בשנת תע״ח )‪ (1718‬או סמוך‬
‫שיר‪ .‬נגדו שלח הרב יהודה אריה ממד מהם היה חבר ב׳׳אקדמיה המוסיקאלית״ לפניה ״כת בחורים״ שהתאספו בליל‬
‫דינה את חציו ואמר‪ ,‬כי כל שסובר של יהודי ויניציאה‪ .‬הם הזמינו לבית שבת לשיר שירי חול ועמם היה נוצרי‬
‫שהדבר אסור הוא חסר בינה‪ ,‬ומי שהוא הכנסת את הזמרים של האקדמיה‪ .‬שתי שהיה מנגן בגיטרה וגם שר עמהם‪ .‬על‬
‫חסר בינה אין ללמוד מדבריו‪ .‬וכך הוא מקהלות זימרו בערב שמיני עצרת ובע­ כך נתעורר ויכוח בין הרבנים‪ .‬יש‬
‫אומר‪ :‬״כל מי שיש לו מוח בקדקדו יודה רב שמחת תורה‪ .‬לבית הכנסת הובאו שהתירו ויש שאסרו והחבורה פנתה‬
‫דלהלל לה׳ בזמרה בשבתות ויום טוב כלי‪-‬זמר וביניהם עוגב‪ .‬אולם הרבנים בשאלה לרבני קאסאלי‪ ,‬הם אמרו שמג­‬
‫יקרא דבר מצוה‪ ,‬כמו לשמח חתן וכלה‪ ,‬אסרו להשתמש בו‪ ,‬והטעם לא היה מתם היא ״למען תמהר לשונם לדבר‬
‫אשר כל שבת קודש כלה היא אצלנו‪ ,‬משום האיסור לנגן בכלי בחג‪ ,‬אלא צחות״ כי השירים הם ״בענייני חכמה‬
‫וחייבים אנו לקשטה ולשמחה בכל מיני משום שהנוצרים מלווים את תפילתם ומוסר״‪ .‬הרב גבריאל פונטרימולי דחה‬
‫בכלי זה‪ .‬מכלל לאו אתה שומע הן‪ ,‬את הנימוק הזה‪ ,‬כי ״מה ענין הניגון עם‬
                                                                               ‫שמחה״‪.‬‬

‫שהתירו לנגן בכלי‪-‬נגינה אחרים‪ .‬דומה דבור הצחות״ והנגינה אסורה בכלל‬
‫שבמשך הזמן גברה ידם של המתנגדים ״מפני החורבן״‪ .‬שלא כמותו אמר הרב‬
‫ושוב לא נהגו לזמר בעוגב אלא בבתי אברהם סיגרי שיש מתירים‪ ,‬אבל לדע­‬              ‫כפי דרך המוסיקא‬

‫תו אין זה אלא להלכה ולא למעשה‪.‬‬      ‫כנסת מעטים‪ .‬מעתה היתה הנגינה בעו­‬          ‫חכמי ויניציאה סמכו ידיהם על פסקו‬
‫מטעם זה אמנם הצטרף לדעת האוסרים‪,‬‬    ‫גב לרוב על ידי גוי וכדי לשמח חתן‬           ‫של הרב יהודה אריה ממודינה והגדיל‬
‫אבל צימצם את דבריו למקום ״שלא‬                                                  ‫הרב והמקובל הנודע עזרא מפאנו‪,‬‬
                                                        ‫וכלה ואפילו בשבת‪.‬‬      ‫שכתב‪ :‬״כבד את ה׳ מהונך ממה שחננך‪,‬‬
‫נתפשט המנהג להיתר״‪ .‬שומע אתה‬        ‫אוהבי השירה והנגינה לא אמרו‬                ‫והם הקולות הערבים במשקל ושיעור‪,‬‬
‫שיש שנהגו בכך‪ ,‬והללו אין למחות‬      ‫נואש‪ ,‬נתחברו לחבורות‪ ,‬והיו מתאס­‬           ‫כפי דרכי המוסיקא״‪ .‬הרב יהודה אריה‬
                                    ‫פים נשים אנשים ונשים‪ ,‬נערים ונע­‬           ‫ממודינא סתם ולא פירש אם מותר לנגן‬
‫בידם‪ .‬על השאלה השיב גם הרב יהודה‬    ‫רות‪ ,‬תחילה לזמר בלילי שבת ואחר‪-‬כך‬          ‫בכלי״שיר בבית הכנסת‪ .‬ברם‪ ,‬אין אנו‬
‫בריאל ממנטובה‪ ,‬שאותה שעה היה בעל‬    ‫גם בליווי עוגב‪ ,‬שנוכרי היה מנגן בו‪.‬‬        ‫צריכים להיות בעלי דמיון לדעת מה‬
                                    ‫כבר לפני שנת שע״ד )‪ (1614‬התריע‬             ‫היתה דעתו אם היה נשאל על כך‪ ,‬ואכן‬
‫הסמבות הגדולה באיטליה‪ .‬הוא אמר‬      ‫הרב יששכר בער איילינבורג‪ ,‬רבה של‬           ‫יש להניח שכבר באותם הימים הונהגה‬
‫שיש לייחד את השבת לדברים שבקדו­‬     ‫גוריציאה‪ ,‬על כך ש׳׳בחורים וגם בתו­‬         ‫מוסיקה בכלי״נגינה בסדר העבודה‬
‫שה בלבד‪ ,‬ללמוד תורה ולהנעים זמר‪,‬‬    ‫לות‪ ,‬זקנים עם נערים‪ ,‬ובפרט עם נשים‬         ‫בבית הכנסת‪ ,‬ואפשר שכמה מן המנגי­‬
                                    ‫נשואות שהן מזמרות ומשמיעות שיר‬             ‫נות של שלמה מן‪-‬האדומים נוגנו בכלי‪-‬‬
     ‫לא בשירי חול אלא בשירי קודש‪.‬‬   ‫בזמירות בשבת עם בחורים זקנים עם‬            ‫שיר‪ .‬מכל מקום‪ ,‬בשמחת תורה‪ ,‬בערבו‬
‫במודינה‪ ,‬קהילה שכיהנו בה רבנים‬      ‫נערים יחד״‪ .‬הוא אוסר זאת מחשש‬              ‫של יום וגם בתפילת היום‪ ,‬ניגנו בכלי‪-‬‬
‫נודעים‪ ,‬היתה בתקופה זו ״חבורת‬       ‫שיבואו לידי הרהור עבירה‪ .‬ואין הדב­‬         ‫שיר‪ ,‬ואין צריך לומר בהושענא רבה‪,‬‬
‫המשוררים והנוגנים״‪ .‬הרב ישמעאל‬      ‫רים אמורים בבית הכנסת ולא בכלי‪-‬‬            ‫שהוא יום חול‪ ,‬וכנראה שניגנו גם‬
‫הכהן‪ ,‬איש הלכה מובהק ובעל שם‪,‬‬
‫כתב בהיותו צעיר לימים‪ ,‬שירים בנוסח‬                                     ‫נגינה‪.‬‬             ‫בשביעי של פסח ובשבועות‪.‬‬

‫איטלקי וחיבר קנטטה עברית ליום‬             ‫בענייני חכמה ומוסר‬                   ‫מצאנו כלי‪-‬נגינה בבית הכנסת באיט­‬
‫הושענא רבה תק״י )‪ ,(1750‬בה מדובר‬                                               ‫ליה‪ ,‬אבל עוגב לא מצאנו‪ ,‬דומה שרק‬
                                    ‫ואכן‪ ,‬בקהילה אחת‪ ,‬כנראה בקאסא‪-‬‬             ‫בדור שאחרי הרב יהודה אריה ממודינה‬
‫על הסירנות ואוליסים ו״הד הזמרה״‪.‬‬    ‫לי או באחת מקהילות מונפיראטו‪,‬‬              ‫הכניסו עוגב בכמה בתי‪-‬כנסת ויש בי­‬
‫שיר זה הוא כתב לכבוד ״חבורת‬
‫המשוררים והנוגנים״ ש׳׳אחרי בלותה‬
‫היתה לה עדנה״ ובאו ״החברים החד­‬
‫שים שחזרו והחזירו העטרה ליושנה״‪.‬‬

                                                                               ‫דינו ויכוח בין רב גדול ומפורסם ששי­‬

‫סעודת פסח באיטליה בתקופת הרנסנס‬                                                ‫בח את הנגינה בעוגב לבין רבנים‬
                                                                               ‫שהתנגדו לכך‪ .‬הדברים כלולים בחיבו­‬

                                                                               ‫רו של הרב אברהם יוסף שלמה גרא‪-‬‬

                                                                               ‫צייני‪ ,‬הנודע בכנויו אי״ש ג״ר‪ ,‬שכיהן‬

                                                                               ‫בקהילת מודינה‪ ,‬ואלה דבריו‪ :‬״ואין‬

                                                                               ‫לחוש כשהמשוררים יהודים מנגנים ן‬

                                                                               ‫בכלי האורגאנו בשירות ותישבחות ‘‬

                                                                               ‫שאומרים לה׳ יתברך שמו‪ ,‬ואם עושים‬

    ‫'' ^‬                            ‫כך לא שייך לומר כאן שאין לעבור על '‪ %‬׳ ל י‬
                                                             ‫פסוק ובחוקותיהם לא תלכו‪ .‬ולנגן לצו­‬

                                                                               ‫רך מצוה באותו כלי שיר שיש בו מפו­‬

                                                                               ‫חים‪ ,‬כדי לנענע הקנים שמוציאים רוח‬

                                                                               ‫מקולות משונות‪ ,‬הקורין אותו אורג‪-‬‬

                                                                               ‫א״נו בלעז‪ ,‬ובלשון חכמים טבלא גיר‪-‬‬

                                                                               ‫גונא‪ ,‬לא ראיתי שום מורה שמוחה על‬

                                                                               ‫זה משום ובחוקותיהם לא תלכו‪ .‬וגם לא‬

                                                                               ‫מצאתי שום פוסק לא מן הראשונים ולא‬

                                                                               ‫מן האחרונים שאוסר בזה״‪ .‬מדבריו של‬

                                                                               ‫הרב אברהם גראצייני למדים אנו שהיה‬

                                                                               ‫לו בעניין זה ויכוח עם חכמים שהתנגדו‬

                                                                                                ‫לדעתו‪.‬‬

    ‫_______‬  ‫י•י«י ‪^^^p‬י> ‪^n‬ד‪f<%‬ן׳• '* ‪** y f‬וסן‬                               ‫המומר ג׳וליו מורזיני)שמואל נחמי‪-‬‬
                                                                               ‫אש בשמו העברי‪ (1687-1612 ,‬מוסר‬

                                                                               ‫שסמוך לשנת ש׳׳צ )‪ ,(1630‬בשמחת‬

                                    ‫‪"f■ " i‬‬                                    ‫תורה‪ ,‬היו בבית‪-‬הכנסת הספרדי‬

‫‪15‬‬
   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20