Page 10 - etmol 77
P. 10
שעוררה בהלה :״אחי שאו קול יללה על
מכה עצומה וגדולה כי נתקיימה הקללה
והפקדתי את הבהלה ,בואו ושמעויגו*
נים אירעו לנו מלפנים בשנת השיב לב
אבות על בנים צרה אחר צרה״ .בשנה
הראשונה ,נאמר בשיר ,״מוות בחלונינו
עלה״ ,ציור זה הולם מגיפה ושמא היתה
זו מכת דבר ,שכן באותן שנים פקדו את
הארץ כמה פעמים מגיפות.
המגיפה פגעה בעיקר בילדים :״מה
פשען ומה חובן תינוקות של בית רבן
נשחטו כמו קרבן כחטאת וכעולה״ ולא
היה בית אשר לא היה בו מת .הפייטן
מתאר מותם של הילדים ,לומדי תורה:
״כמה תלמיד שעשועים לבית כנסת היה
מרעים ,בקולו יפה ונעים ,הוגה התורה
מילה במילה ,בא מוות ונגפו ומחיק אמו
חטפו ואת לב אביו שרפו ,אכלתו אש
אוכלה״ .העשירים מילטו נפשם מן
העיר ושוטטו בארץ ,הם קיוו שהמוות
לא יפגע בהם ,אך לא הועילו :״העשיר
בארץ נע ונד עושה איפשר שהוא נמנע,
והמוות מהם לא יימנע ,כריסם מעדני
מילא ,הולכים ומניחים המדינה ,נוסעים
מפינה אל פינה ...ולהבל הם טורחים״.
כנסיית הקבר הקדוש לאחר המגיפה -רעש
השש-עשרה נאסרה מכירת יין למוסלמי תושבי ירושלים נטשו את העיר שנה לאחר המגיפה ,בחג הפסח ,באה
ירושלים .היין אסור למוסלמים לפי ונתפזרו במקומות שונים וכספם נתבז- מכת רעש ,והפכה את החג לאבל ויגון:
דתם .אך מאחר שרבים היו להוטים בז .יציאת העיר גררה ביטול תורה ״יום חג פסח היה ,שמחה נהפכה לבכיה
אחריו רבו היהודים והנוצרים שעסקו ותפילה .על מכת הרעש נוספו ארבה וירושלים הבנויה היתה עזובה ושכו
במכירת יין למוסלמים .השלטונות הטי ורעב .הארבה עלה מן הצפון וכילה את לה״ .ברעש חרבו בתים ושני בתי'
לו קנסות כבדים על העוסקים בממכר צמח השדה .שידפון נפל בתבואה ואף כנסת שהיו אחוזים זה בזה ,חרבו ונפר
יין ושכר למוסלמים ומעבירים אותם על פירות האילן לקו .הכותב מספר כי כמה דו :״חרבו בתים וחנויות ושתי בתי
דתם ,והרעש והבצורת הם עונש מהש שנים לא היו חריש וקציר :״ויהי רעב כנסיות ונתפזרו בכל פיאות ,לא תורה
מים על עבירה זו .בעקבות העלילה בארץ את עצמי ובעזרי כילה ,מכה באה ולא תפילה ...כנסיות מפוארות ,היו מפז
נעשו חיפושים בבתי היהודים פעם מצפון ,ארבה ועמו שדפון ,חיטה נהפכה יקרות אשה אל אחותה חוברות ,נתפר
אחרי פעם ,אך לא נמצא דבר ,שכן לשיפון ,כל עשב השדה כילה; נאבד פרי דה החבילה״ .הם נפלו ברעש רב ועפרם
היהודים ביערו את היין מבתיהם ,ונות ועץ וחציר וכרם מבלתי בציר ,כמה
רו בלא יין אפילו לקידוש ולהבדלה: שנים שאין חריש וקציר״ .בקינה כלו עלה לשמים.
״עלינו קמו כקם קין ,הרגונו בלי זין, לים גם רמזים על אוייב ש״טרף ושיכל חורבן העיר מתואר בהרחבה רבה:
חכלילי עינים מיין ,לא קידוש ולא הבד התושבים בחרו ללון בבית הקברות
לה .פיהם פערו במירמה ,שכר ויין עם ונווהו״. מחשש שהרעש יתחדש ובתיהם יהיו
גרמה ,לא מצא בבתיכם מאומה ,חוזרים קבריהם :״כמה בתים נחרבות וכמה
עלילת היין לבות נכאבו ,בבית קברות ישבו ,שכנה
עלי בתינו חלילה״. עננה ...כמה תלמיד שעשועים ,לבית
אולם התלאה הגדולה ביותר באה כנסת היה מרעים בקולו יפה ונעים,
הפייטן תולה את הפורענויות בעוון מצד שופט שהיה אכזרי מאוד והכותב הוגה התורה מלה במלה ,בא מוות
ביטול תורה ,שינאת חינם ושבועת שוא ממשיל אותו להמן .הוא גזר על בני ונגפו ,ומחיק אמו חטפו ואת לב אמו
ומצדיק דין שמים .חתימת הקינה היא הקהילה גירוש והם יצאו מן העיר והפ
תפילה לשיבת הגולים ולנקם בעושי כו נעים ונדים בארץ :״צער בא פתאום שרפו ,אכלתו אש אוכלה״.
הרעה :״יקבץ את הפזורים ואת קרן ומזומן מאיש אשר הוא לא איש רחמן,
עמו ירים ויכרית את הארורים ,זדים שופט אותנו כמו המן ,אכזרי אין בליבו ארבה ורעב
הם עושי עוולה; אלוהינו שבשמים יע- חמלה :קומו צאו במהרה ,אל תשבו
לינו לירושלים ויחיינו מיומיים וביום בתוך העירה .כמהפכת סדום ועמורה ברעש נזוקו בניינים מקודשים של
נהפכו כל הקהילה ...שלום ושלוה לא אומות אחרות .הפייטן מכנה אותם
השלישי יקיימנו בעגלא״. מצאתי ,מעת הוציאוני מביתי ,נע ונד ״המצבה״ ,״המוחרם״ .״המצבה״ הוא
כנראה כינוי לכנסיית נוצרים ,ואילו
לעיון נוסף :׳מאורעות ירושלים בשנת בארץ הייתי ,שמוני כעוגת הדבלה״. ה״מוחרם״ הוא כינוי ל״חרם אלשריף״,
יש להניח שתואנת הגירוש היתה
הש״ב׳ -י ,רצהבי ב״שלם״ כרך ה׳ בגלל עלילת יין הנזכרת בקינה .במאה מסגד הר הבית.
הוצאת ״יד בן צבי״.
10
