Page 69 - דברי יפת לאתר
P. 69
מרינוס מנאפוליס (שכם) ,מתוך 'פרוקלוס' או 'על האושר' 67
אבותיהם .והוא לא קיימם כמו האחרים ,כתירוץ ליום מנוחה או כסיבה למלא
את כרסו ,אלא כהזדמנות לקיים דיונים ערניים ולזמר המנונות וכיוצא בזה .הדבר
מסתבר לאור ספר ה ִהמנונות שלו ,שכלל לא רק שירי תהילה ל(אלים) המקובלים
על היוונים ,אלא גם המנונות לכבוד מרנאס ( )Marnasמעזה ,ואסקלפיוס
לאונטוכוס 1מאשקלון ,ותיאנדריטס ( ,)Thyandritesהנערץ מאוד אצל הערבים,
ואיזיס ,שעדיין סוגדים לה בפילאי ( ,Philaeבמצרים) ,וכך גם לכבוד כל שאר
(האלים).
ואמנם האיש ירא האלים הזה גם תמיד נהג לומר' :על הפילוסוף לנהוג לא כמי
שמשרת את (דתה) של עיר מסוימת אחת וגם לא את מנהגי האבות של ציבור קטן,
אלא להיות הכוהן המשותף של היקום כולו'.
ביבליוגרפיה
מנחם לוז' ,מארינוס :נאו-אפלטוני ארצישראלי באתונה' ,א' כשר ,ג' פוקס וא' רפפורט
(עורכים) ,יוון ורומא בארץ-ישראל ,ירושלים ,1989עמ' .47–36
Menahem Luz, ‘Marinus’ Abrahamic notions of the Soul and One’,
in D.D. Butorac and D.A. Layne (eds.), Proclus and his Legacy, Berlin
and Boston 2017, pp. 145–158
' 1לאונטוכוס' — 'האוחז אריה' ,אך ראוי להבין 'האוחז נחש' .ראו Joseph Geiger, ‘Asclepius
Λεοντοῦχος’, Mnemosyne 65 (2012), pp. 315–318
