Page 76 - דברי יפת לאתר
P. 76

‫‪  74‬ה‪ .‬לשון‬

                                         ‫***‬

‫הקטע שלעיל נוגע באחת הקטגוריות הסבוכות של הפועל הלטיני‪ ,‬במודוסים‪,‬‬
‫דרכי ההבעה של הפועל‪ ,‬והינו — עליי לומר — מייצג את פריסקיאנוס באופן‬
‫קיצוני שלא במיטבו מבחינת נאמנות הניתוח והתיאור לעובדות הלשון הלטינית‪.‬‬
‫יותר מקודמיו ויותר מאשר בהצגת קטגוריות לשוניות אחרות נצמד כאן‬
‫פריסקיאנוס למסורות התיאור של הדקדוק היווני‪ ,‬ובאופן מיוחד לאפולוניוס‬

                                            ‫דיסקולוס (אלכסנדריה‪ ,‬המאה השנייה)‪.‬‬
‫כקודמיו‪ ,‬מדקדקי הלטינית מהמאה הרביעית‪ ,‬דונאטוס ודיומדס‪ ,‬מתקבע‬
‫פריסקיאנוס קודם כול על חמש דרכי הבעה‪ ,‬אך בלי הנד עפעף אינו נמנע מלצרף‬
‫אליהן צורות אחרות כצורות מודוס‪ ,‬שהמוזרה שבהן במסגרת זו היא צורת הסתמי‬

                                      ‫('עומדים'‪' ,‬אוהבים'‪ ,‬ראו בגוף הטקסט‪ ,‬לעיל)‪.‬‬
‫החתכים שפריסקיאנוס נוקט בהם לגבי דרכי ההבעה אינם ממצים את כל‬
‫שימושיהן של אלו‪ ,‬וזה בולט בראש ובראשונה לגבי הסוביונקטיבוס החמקמק‪.‬‬
‫כאן הוא מתפלפל ברוח שיטותיו של 'הדקדוק האבסטרקטי' (שהינו במפורש‬
‫בלתי תיאורי)‪ ,‬בהציגו את הסוביונקטיבוס כמקבץ שימושים התלויים באלמנטים‬
‫שבעליל אינם קיימים ובכל זאת מוצגים כתנאי לקיום שימושים אלו‪ .‬גם בעניין זה‬

                                        ‫אין הוא אלא שואב מדברי מורו ורבו היווני‪.‬‬
‫עד היום ניטש ויכוח חריף לגבי תיאור דרכי ההבעה שבמסורת היוונית‬
‫עצמה‪ ,‬האם הצגתן כקטגוריית פועל נפרדת קדמה לסטואה‪ ,‬או שאין לה עדיין‬
‫בסיס במקורות הפריפטיאה‪ .‬לדעתי מונחים בבסיס מחלוקת זו שבין החוקרים‬
‫המודרניים הבדלי גישה ונקודת ראות שונה על מהותן של דרכי ההבעה‪ ,‬האם‬
‫הן מערכת של צורות נוטות לצורך הבעת פונקציות דקדוקיות או אמצעי להבעת‬
‫כוונת הדובר ויחסו לנאמר; נקודת ראות אחרונה זו‪ ,‬המערבת את מושג המבע‬
‫כפעולת דיבור‪ ,‬מאפשרת לאחר את התיאור השיטתי של מערכת דרכי ההבעה‬
‫למסגרת המחשבתית של הסטואה‪ ,‬או‪ ,‬למצער‪ ,‬להאמין באפשרות של סינקרטיזם‬

                                                                    ‫בין שתי הגישות‪.‬‬
‫כל זאת כלשון הצהרתו של פריסקיאנוס בדברי ההקדשה שבפתח הדבר‬

                                                            ‫(‪:)GLK, vol. 2, pp. 1-2‬‬
‫'בעודי מוצא שדוברי הלטינית העלו על נס את אמנות הדיבור וכל סוג‬
‫לימודים הזוהר באור ההגות כנגזר ממקורותיהם של היוונים‪ ,‬ואני רואה שהלכו‬
‫בעקבותיהם של הללו בכל לימודי הליבה‪ ,‬ולא רק באותם עניינים אשר נמסרו‬
‫מהם בצורה מתוקנת‪ ,‬אלא שהם גם העתיקו‪ ,‬כשהם מולכים שולל על ידי אהבתם‬
‫כלפי המלומדים היווניים‪ 20,‬שגיאות מסוימות של הללו אשר לגביהן מוכח שטעתה‬

‫‪ 2	 0‬והגלוסאטור האירי מסכם‪' :‬יש אהבה כזאת אצל דוברי הלטינית אל היוונים‪ ,‬עד כדי כך שהם‬
                                                           ‫הולכים אפילו אחרי שגיאותיהם'‪.‬‬
   71   72   73   74   75   76   77   78   79   80   81