Page 142 - GQ-9
P. 142

‫‪ 188‬דן גרינברגר‬

                         ‫סיליתא שליה‪.‬‬                           ‫סיליתא משימה‬

  ‫[מקוטנ]ה לאולמה מן המקום העדין אל‬         ‫[מקוטנ]ה לאולמה מן אלמכאן אלרקיק‬
                         ‫[המקום] הגס‪.‬‬      ‫מנהא אלי [אלמכאן] {מנהא} אלגליד‪273‬‬

‫הא ניקרא מסיא‪[ 274‬אמרו] הקדמונים שזה‬           ‫קלד ע"ב הא ניקרא מסיא [ קאלו] אלקדמא‬
    ‫צואה‪ ,‬והכוונה לתחבושת‪ 275,‬ובעבודה‬         ‫צואה והי אלעצבה ו[פי] עבודה [זרה‬

‫[זרה (כח ע"א)‪' :‬ליתו] ניקרא מקלקילתא'‪.‬‬                   ‫ליתו] ניקרא מקלקילתא‬

   ‫[נפל] מן הגג [או אכלו ארי] דברי [הכ]ל‬    ‫קלו ע"א [נפל] מן הגג [או אכלו ארי] דברי [הכ]ל‬
 ‫[חי הוא פיה]ק ומת דברי [הכל מת הוא‪276‬‬     ‫[חי הוא פיה]ק ומת דברי [הכל מת הוא‬
 ‫אם] נפל מן הגג [או] אכלו אריה או אסון‬     ‫אדא] וקע מן עלו [או] אכלה אלסבע או‬
‫[שאירע] לו מבחוץ והוא נפטר ממנו‪ ,‬והוא‬      ‫בליה [‪]...‬ת לה מן כארג הלך בהא פאנה‬

   ‫[היה חי] אילולי אירע לו‪ ,‬מאחר שהוא‬          ‫[כאן חיא] לו לם תערץ' לה לכאן פי‬
  ‫היה בכוחו [‪ ]...‬מחמת כוחו בעצמו הוא‬        ‫קותה [‪]...‬א מן וגה קוותה פי נפסה הו‬
   ‫[‪ ]...‬מטבעו הוא היה חי ובלידתו [הוא]‬
 ‫בגדר החיים אלא שאירע לו אסון מבחוץ‬             ‫[‪ ]...‬כאן מן שאנה אן יכון חיא‪ ″‬ופי‬
  ‫כמו שקורה לאנשים בריאים‪ .‬אולם אם‬           ‫ולאדתה [הו פי] חכם אלאחיא ואנמא‬
 ‫'פיהק ומת'‪ ,‬כלומר פתח את פיו ומת‪ ,‬אז‬       ‫דכלת עליה בליה מ[ן כא]רג כמא תדכל‬
                                           ‫עלי אלנאס אלאקויא ואמא א[דא פי]הק‬
    ‫מלידתו הוא בגדר המתים באופן כזה‪,‬‬
‫מכיוון שלא מטבעו ולא מכוחו לשרוד‪ ,‬וזה‬              ‫ומת יעני פתח פמה ומאת פמד‬
                                             ‫ולאד[ת]ה הו פי חכם אלמותי מן הדא‬
                       ‫פירוש 'מת הוא'‪.‬‬
                                                ‫אלוגה לאנה ליס מן שאנה ולא פי‬
  ‫צורניאתא דגים קטנים‪ .‬וכוונתו שהחיל‬          ‫קוותה אן יבקא והדא מעני מת הוא‬
 ‫בנו של רב דימי בר יוסף את דין ה[חיים]‬
                                               ‫צורניאתא <צורניאתא> סמך צגאר‬
    ‫על ילד מת לפני שלושים יום‪ .‬אמר לו‬         ‫פכאנה לזם אבן רב דימי בר רב יוסף‬
‫[אביו] להתיר לאכול את הדג [‪ ]........‬השיב‬    ‫חכם אל[אחיא] עלי טפל מאת קבל ל'‬
                                              ‫יום קאל לה א[בוה] תשתרי [‪ ]...‬אכל‬
      ‫לו 'קים [לי ביה שכלו] לו [חודשיו']‪.‬‬  ‫אלסמיכה ומא א[‪ ]...‬אהדא [‪ ]...‬פאגאבה‬

                                                 ‫קים [לי ביה שכלו] לו [חודשיו]‪277‬‬

              ‫צ"ל 'אלגליט''‪ ,‬אך חל בו מעתק של ט'–ד‪ .‬עיין‪ :‬בלאו‪ ,‬דקדוק (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)155‬עמ' ‪.31‬‬  ‫‪293‬‬
‫הגרסה ברוב עדי התלמוד היא 'כתיתין'‪ ,‬אך כגרסתו מצינו גם אצל רבנו חננאל‪ ,‬ב'ערוך' ובכ"י ‪Oxford‬‬      ‫‪298‬‬

                                                                           ‫‪.Opp. Add. fol 23‬‬     ‫‪291‬‬
                                                       ‫כלומר חובשים בתחבושת שבה יש צואה‪.‬‬         ‫‪295‬‬
                ‫הגרסה בדפוס ובכל שאר העדים שונה‪ ,‬אך ייתכן שיש כאן פרפרזה ולא ציטוט מדויק‪.‬‬        ‫‪299‬‬

                                                                      ‫עד כאן ‪.TS NS 100.32‬‬
   137   138   139   140   141   142   143   144   145   146   147