Page 26 - גנזי קדם ז

‫‪ 24‬שולמית אליצור‬

‫הקשר בין גאולת העם לבין תחיית המתים‪ ,‬אשר ראינוהו בפיוטו של ר׳ פינחס הכהן‪,‬‬
‫בולט יותר בהספד על האח משה‪ .‬כאן הצער על פטירת האח עומד במרכז‪ ,‬והמחרוזת‬
‫הראשונה כולה מוקדשת לעניין זה בלבד‪ .‬עם זאת‪ ,‬בראש המחרוזת השנייה עובר ר׳‬
‫ידותון לחורבן המקדש ומקונן על ׳ויד יי וקטורת ומוה׳ ש׳מקדו בטלו׳‪ .‬מכאן הוא‬
‫חוזר עד מהרה לאסון פטירת אחיו‪ ,‬אך במחרוזת הסיום הוא מבקש על קיבוץ גלויות‪,‬‬
‫על תחיית המתים ועל בניין ירושלים יחדיו ‪ -‬ובסדר זה דווקא‪ :‬׳ויקבץ הגולה ‪ /‬ויחיה‬
‫מיתינו הךדומים ‪ /‬ויבנה עיר חהלה׳‪ .‬מתוך כך יזכו גם האבלים על מות יקירם וגם העם‬

‫כולו ל׳דברי ניחומים׳‪.‬‬
‫התקווה האישית לנחמה עם תחיית המתים שזורה אפוא גם אצל ר׳ ידותון הלוי‪,‬‬
‫כמו אצל ר׳ פינחס הכהן‪ ,‬בתקווה לגאולת עם ישראל מגלותו‪ .‬מתברר שאפילו בדור‬
‫שאחרי הרמב״ם‪ ,‬שהדגיש כי בימות המשיח לא יהיה שום שינוי במנהג העולם‪ 40,‬לא‬
‫הפריד העם בין הגאולה בימות המשיח לבין ההבטחה לתחיית המתים והמשיך לצפות‬
‫לשתיהן כאחת‪ .‬האדם הפרטי האבל על מות יקיריו הזדהה עם האבל הלאומי על החורבן‪,‬‬

‫והבטחות הנחמה האישיות והלאומיות נצטרפו זו לזו לציפייה לגאולה שלמה‪.‬‬

‫‪ 40‬ואה‪ :‬ומב״ם‪ ,‬משנה תורה‪ ,‬הלכות מלכים יב‪ ,‬א‪-‬ב‪.‬‬