Page 127 - GK-10
P. 127
המלש ןב םהרבא לש ודי בתכב שדח חבש ריש 125
.במילים וצירופים מיוחדים בשיר
.1דוחק השיר ועניינים קרובים
הצירוף ' ֲע ֵדי ָל ַעד' שבבית השני אינו מצוי במילון ההיסטורי של האקדמיה הלשון
העברית .הצירוף הרגיל הוא 'עדי עד' 25.ברי שאפשר להסתפק ב' ָל ַעד' לבדה כבמקרא26.
דומה שהצורך ביתד ובשתי תנועות גרר הוספת למ"ד השימוש לפני התיבה השנייה27.
הבית הרביעי מסתיים במילה ' ְלא ֹו ְצר ֹות' .משקלה של המילה הוא יתד ותנועה וכך
ניקדתיה 28.כמדומה התיבה 'אוצרות' איננה נסמכת לתיבה שלאחריה ,ולפיכך הצד"י
מנוקדת בשווא ואינה קמוצה ,מדוחק השיר 29.נראה שהצידוק הדקדוקי לדוחק זה בא
בעקבות ִהיקרות המילה בפסוק' :כי באמונה המה ארבעת גברי השערים הם הלוים והיו
על הלשכות ועל ָה ֹא ְצר ֹות בית האלהים' (דברי הימים א' ט ,כה).
הבית השביעי פותח במילה 'ְׂש ָמח ֹו ָתיו' .משקלה הוא יתד ושתי תנועות וכך
ניקדתיה .לפיכך השי"ן השמאלית מנוקדת בשווא .כלומר ,למרות מרחקו מן ההברה
המוטעמת ,הקמץ אשר תחת המ"ם לא התקצר כמקובל במסורת הטברנית .נראה
שהחירות להשתמש בנטייה מעין זו בשירה מגיעה בראש ובראשונה מסטיות דומות
בנטיית שם העצם כבר במקרא .הדברים אמורים בצורות כמו ' ְו ָעִׂשי ָת ְּק ָע ֹר ָתיו' (שמות
כה ,כט); ' ֶאתְ -ק ָע ֹר ָתיו' (לז ,טז); 'ְּת ָעֹל ֶתי ָה' (יחזקאל לא ,ד).
מקרים מעין אלה נמצאו גם ברבדים מאוחרים יותר .בר-אשר מצא שגם הכתיב
'קצאוות' ,שנמצא בקומראן (מגילת ישעיהו מא ,ה) 30,מעיד על ביטוי גרפי של שתי
25שש היקרויות נמצאו במקרא לצירוף הזה; ראו למשל' :שישו וגילו עדי עד' (ישעיהו סה ,יח) .אף נראה
שהצירוף הזה (בתוספת הלמ"ד) נבחר כדי לרמוז על הפעלים 'שישו וגילו' שבפסוק זה.
26במקרא יש עשרים ואחד מקרים לשם העצם ' ַעד' (במובן נצח) בצורתו זו (= ָל ַעד); ראו למשל :תהלים
ט ,יט.
27לפיכך ,הסמיכות שנתקבלה היא סמיכות מופסקת .על הסמיכות המופסקת בפיוט ראו :י' יהלום ,שפת
השיר של הפיוט הארץ-ישראלי הקדום ,ירושלים תשמ"ה ,עמ' .120–116
2 8כאמור ,כתב היד אינו מנוקד.
29השווא תחת הצד"י הוא שווא נע שהונח ,גם זה מדוחק השיר .לעניין מעמד השווא בשירה הספרדית
ראו :ש' מורג וא' שילוח' ,משקל ונעימה בפיוטי קהילות תימן וספרד :בחינות אחדות' ,לראש יוסף:
מחקרים בחכמת ישראל ,לכבוד הרב י' קאפח ,ירושלים תשנ"ה ,עמ' ;450 ,442–437 ,456–435י' ייבין,
'חילופי שווא נע–תנועה בקטעי גניזה של פיוטים' ,שי לחיים רבין ,בעריכת מ' גושן-גוטשטיין ,ש' מורג
וש' קוגוט ,ירושלים תשנ"א ,עמ' .178–159על מימושו של השווא בחיבורי הדקדוק ראו :ש' מורג,
העברית שבפי יהודי תימן ,ירושלים תשכ"ג ,עמ' .166–160לעיון נוסף ראו :ש' מורג' ,קהילות ספרד
ומסורת ההגייה של טבריה :התקופה הראשונה' ,שי לחיים רבין ,שם ,עמ' .229–203
3 0ואולי גם הכתיב 'קצוות' שבמגילה.
