Page 129 - GK-10
P. 129

‫המלש ןב םהרבא לש ודי בתכב שדח חבש ריש ‪127‬‬

     ‫ביידוע כאן יכולים להיות שני גורמים‪ .‬האחד הוא דוחק השיר והצורך ביתד ובתנועה‬
     ‫בשם השלישי (ולא ביתד ובשתי תנועות)‪ .‬האחר הוא היעדר היידוע לפני שם הפותח‬

                                                                     ‫בעיצור גרוני‪45.‬‬

                                                      ‫‪ .2‬צורות נדירות‬

     ‫המילה ' ֲא ִציר ֹות' שבסוף הבית הראשון היא שם פעולה בבניין קל מן השורש אצ"ר‬
     ‫(=ריבוי של ֲא ִצי ָרה)‪ .‬זו היקרות יחידה במילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית‪46.‬‬
     ‫הריבוי של המילה 'ומגדניו' בבית החמישי חריג‪ .‬דומה כי הובא בשל משקלו‪ 47.‬שם‬
     ‫העצם 'מגדנות' מופיע במקרא ארבע פעמים רק בצורת הריבוי (ובסיומת ‪ֹ -‬ות)‪ .‬במילון‬
     ‫ההיסטורי יש חמישה עשר מקרים בלבד בערך ' ִמ ְגָּדן'‪ 48.‬בשבעה מהם באה הצורה‬
     ‫המקראית (מגדנות)‪ .‬בארבעה אחרים‪ 49‬באה צורת היחיד 'מגדן' (כולם בחריזה)‪ ,‬ופעם‬
     ‫אחת 'מגדנו'‪ ,‬שנחרז אף הוא‪ 50.‬בשלושת המקרים הנוספים באה המילה בריבוי נטוי‬
     ‫הנגזר מן 'מגדנים' (מהם אחד בשקילה ובחריזה אצל שמואל הנגיד ואחד לפנינו)‪ .‬רק‬

                                      ‫במקום אחד אין הכרח להשתמש בצורה הזאת‪51.‬‬

                                                ‫‪ .3‬צורות הפסק בהקשר‬

     ‫המילה הראשונה בסוגר השמיני באה בצורת הפסק אף שמעמדה הוא הקשר ( ְי ֻכוּ ָללּו)‪,‬‬
     ‫וכך גם המילה השנייה בסוגר התשיעי ( ְויּו ָבלּו)‪ .‬השימוש בצורות הפסק במעמד של‬
     ‫הקשר בשירה אינו נדיר‪ ,‬קל וחומר בבניינים הסבילים פועל והופעל‪ .‬צורת ההפסק‬

      ‫‪ 	45‬ראו למשל‪ :‬ח' ילון‪ ,‬מבוא לניקוד המשנה‪ ,‬ירושלים תשכ"ד‪ ,‬עמ' ‪ ,46‬והדוגמות המובאות שם; בר‪-‬אשר‬
                                                                      ‫(לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)40‬עמ' ‪.104–103‬‬

      ‫‪ 	46‬השורש אצ"ר‪ ,‬שבא להלן גם בבית הרביעי בשיר‪ ,‬מופיע במקרא ארבע פעמים בבניין הקל ופעם אחת‬
                                                                                            ‫בנפעל‪.‬‬

      ‫‪ 4	 7‬אין ספק שברקע עומד גם תרגום אונקלוס לתורה (בסיומת ‪-‬ין) לשם 'מגדנות'‪' :‬ומגדנין' (בראשית כד‪,‬‬
      ‫נג)‪ .‬יש לציין שאונקלוס מתרגם 'מגדנין' גם ' ֶמ ֶגד' שבדברים שלוש פעמים (לג‪ ,‬יג–יד)‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בשני‬

                                ‫מקרים נוספים‪ ,‬בשני הפסוקים העוקבים (שם טו–טז)‪ ,‬התרגום הוא 'טוב'‪.‬‬
                     ‫‪ 4	 8‬בחיבורים עד שנת ‪ִ ' .1060‬מ ְגָּדן' הוא הערך שניתן למגדנים ולמגדנות במילון ההיסטורי‪.‬‬
      ‫‪ 	49‬ארבעה מקרים שהם שלושה‪ .‬בסליחות ליוסף בן אביתור נקרית התיבה 'מגדן' פעמיים בשתי גרסאות‬
         ‫משתי מסירות שונות‪ :‬כ"י וטיקן ‪ ,315‬עמ' ‪( 230‬משנת ‪ ,)1320‬וכ"י קיימברידג' ‪ Or.1080 1.2‬מן הגניזה‪.‬‬
      ‫‪ 	50‬להלן ההקשר מתוך רהיט קראי מקדושת נעילה ליום הכיפורים מן המילון ההיסטורי‪' :‬יבא דודי לגנו‪.‬‬

                                        ‫ויאכל פרי מגדנו'; כך לפי כתב יד פריז ‪ ,620‬עמ' ‪( 149‬משנת ‪.)1269‬‬
      ‫‪ 	51‬להלן ההקשר השלישי מתוך שבעתא לטל מן המילון ההיסטורי‪' :‬הדום טרם סמה‪ .‬מיגדני טל'‪ ,‬כך לפי‬
      ‫כ"י קיימברידג'‪ Add. 3360 ,‬דף ‪7‬ב מן הגניזה‪ .‬וגם כאן יש שיאמרו שבאה צורת 'מגדני' ולא 'מגדנות' כדי‬

                                                       ‫להימנע מהגייה רצופה של שני עיצורים קרובים‪.‬‬
   124   125   126   127   128   129   130   131   132   133   134