Page 128 - GK-10
P. 128

‫‪ 126‬לישע ירון‬

‫תנועות ארוכות (= ְק ָצאו ֹות)‪ 31.‬כמו כן‪ ,‬בר‪-‬אשר פורׂש מקרים דומים רבים של היקש‬
‫הנסמך לנפרד במקרא‪ ,‬בעיקר בשמות חתומי '‪ֹ -‬ות' שתנועת עי"ן השורש שלהם היא‬

                                              ‫צירי‪ 32,‬אך גם בקטגוריות אחרות‪33.‬‬
‫ייבין מצא דוגמות רבות לכך גם במסורת הבבלית‪ ,‬למשל ' ְק ָה ֵלי ֶכם'‪ָ ' 34,‬אָׁשם'‬
‫(בסמיכות)‪ֲ ' 35,‬ע ָנ ֵני'‪ַ ' 36,‬מ ָתנ ֹות' (‪-‬חנם)‪ 37.‬בירנבאום מצא דוגמות לתופעה זו בקטעי גניזה‬

                              ‫למשנה‪ 38,‬ויש נטיות מעין אלה לרוב בכ"י קאופמן‪39.‬‬
‫במקום אחר מציין בר‪-‬אשר שתופעה זו בולטת ביותר בכ"י פריז (‪ )329–328‬למשנה‪,‬‬
‫ומביא רק מעט מן הדוגמות שמצא‪ 40.‬גם ריז'יק מביא דוגמות רבות לקמץ המתקיים‬

                             ‫בנטיית הרבים‪ ,‬במחזורים איטלקיים מימי הביניים‪41.‬‬
‫דוגמות לנטיות דומות מצויות לרוב גם במסורות הלשון‪ .‬אלדר פורש רשימה‬
‫ארוכה של שמות עצם במשקלים שונים שמתקיימת בהם תנועת היסוד של הנפרד‬
‫גם בסמיכות ובנטייה במסורת הקדם אשכנזית‪ 42.‬לטענתו‪ ,‬במסורת זו ניכרת מגמה‬
‫חזקה לשימור הצורה המשקלית הבסיסית של השם בנפרד‪ 43.‬אלדר משווה תופעה זו‬

                                    ‫למסורות נוספות שבהן מוכר היקש מעין זה‪.‬‬
‫בדלת הבית השמיני יש רצף של שלושה שמות‪ ,‬שניים מהם מיודעים והשלישי אינו‬
‫מיודע (' ְו ַהִּגי ָלה ְו ַה ִּדי ָצה ְו ֶח ְד ָוה')‪ 44.‬לשלושת השמות יש נשוא אחד (' ְי ֻכוּ ָללּו'‪ ,‬בסוגר הבית‬
‫השמיני)‪ .‬לפיכך‪ ,‬יידוע השמות היה אמור להיות שווה בשלושתם‪ .‬לחוסר העקיבות‬

      ‫‪ 3	 1‬ראו‪ :‬מ' בר‪-‬אשר‪' ,‬על כמה כתיבים במגילות קומראן ופשרם'‪ ,‬מגילות‪ ,‬ג (תשס"ה)‪ ,‬עמ' ‪.175–165‬‬
                  ‫‪ַ ' 	32‬ו ֲח ֵצר ֹו ָתי' (דברי הימים א' כח‪ ,‬ו); ' ֲח ֵצר ֹו ָתיו' (תהלים ק‪ ,‬ד); 'ְּג ֵדר ֹו ָתיו' (שם פט‪ ,‬מא)‪.‬‬
                                                               ‫‪ִ ' 3	 3‬מַּי ִין הרקח' (שיר השירים ח‪ ,‬ב)‪.‬‬
                  ‫‪ 	34‬ראו‪ :‬י' ייבין‪ ,‬מסורת הלשון המשתקפת בניקוד הבבלי‪ ,‬ירושלים תשמ"ה‪ ,‬עמ' ‪.938‬‬
                                                                                ‫‪ 3	 5‬שם‪ ,‬עמ' ‪.940‬‬
                                                                                        ‫‪ 	36‬שם‪.‬‬
                                                                               ‫‪ 3	 7‬שם‪ ,‬עמ' ‪.1021‬‬

‫‪ 	38‬ראו‪ ,‬דרך משל‪ ,‬דיונו בצירוף 'ְׁש ָמ ֵרי ְס ָפ ִחים'‪ :‬ג' בירנבאום‪ ,‬לשון המשנה בגניזת קהיר‪ ,‬ירושלים תשס"ח‪,‬‬
                                                                                  ‫עמ' ‪.68–67‬‬

   ‫‪ 	39‬ראו למשל נטיית השם 'ּ ֹד ֶפן' בכתב היד‪ּ' :‬ו ֿד ָֿפנ ֹו ֵֿתי ֶהן' (משנה‪ ,‬כלים ב‪ ,‬ב; פעמיים); ' ְּד ָֿפנ ֹו ֶֿתי ָה' (ד‪ ,‬ב)‪.‬‬
‫‪ 	40‬מ' בר‪-‬אשר‪ ,‬פרקים במסורת לשון חכמים של יהודי איטליה (עדה ולשון‪ ,‬ו)‪ ,‬ירושלים תש"ם‪ ,‬עמ' ‪.86–85‬‬
‫‪ 	41‬למשל נטיית השם ָאָׁשם‪ַ' :‬א ָשמ ֹו ֵתינּו'‪ .‬ראו‪ :‬מ' ריז'יק‪ ,‬מסורות לשון חכמים באיטליה‪ :‬על פי מחזורים‬

                                                      ‫מימי הביניים‪ ,‬ירושלים תשס"ט‪ ,‬עמ' ‪.362‬‬
‫‪ 	42‬ראו‪ :‬א' אלדר‪ ,‬מסורת הקריאה הקדם אשכנזית‪ :‬מהותה והיסודות המשותפים לה ולמסורת ספרד‪ ,‬ב‪:‬‬

                                    ‫ענייני תצורה (עדה ולשון‪ ,‬ה)‪ ,‬ירושלים תשל"ט‪ ,‬עמ' ‪.222–216‬‬
                                                                                ‫‪ 4	 3‬שם‪ ,‬עמ' ‪.221‬‬

‫‪ 	44‬שלושת השמות האלה‪ ,‬המצטרפים לשניים נוספים בפתיחת הבתים השישי והשביעי שלפני כן‬
                                ‫(ששונותיו ושמחותיו)‪ ,‬מרמזים על הברכה האחרונה בשבע ברכות‪.‬‬
   123   124   125   126   127   128   129   130   131   132   133